בצדק. ובזכות גדולה.

לפני שנים רבות צפיתי בסדרה 'עניין של זמן' בטלוויזיה החינוכית. דמותו של לב ארי, כמחנך שהוא בעצם רק ספרן, הרשימה אותי. הוא נתן לה עומק, כניצול שואה. ומול הילדים - שהיום הם הכוכבים הגדולים של עולם הבידור בארץ - היה תענוג לצפות במשחקו המלוטש. יישר כוח לו!

היה לי הכבוד והעונג לחלוק איתו חדר הלבשה ולקבל את חיבוקו החם והמחנך בתפקידי הראשון בתיאטרון, לעולם לא אשכח את האיש. שמח מאוד שהאקדמיה בחרה לחלוק לו כבוד ראוי וחשוב. שמעון יקר, חיים ארוכים בריאים ושמחים.

פרס ראוי לאדם ראוי