מעולם לא העלת ולא תעלה גם בהווה וגם בעתיד שאלה קשה ה רבה יותר ממציצה שהרי הסיכוי למוות בטוח ואכזרי מאין-כמוהו של אנשים צעירים הוא הרבה יותר גדול בשטחים שנכבשו מאשר למות מאיזו מציצה של מוהל....
אז למה יוסי הניאורפורמי אינו מעלה שאלה חמורה וקשה זו ???
בגלל שדתו היא הדת הציונית ומכאן שגם הנחתו על הסיכון שבמציצה שמטרתה לנגח את היהדות נובעת מדתו הציונית.
מדברי רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד שנכתבו בתקופה שבין שתי המלחמות על הדתיים לאומיים ומה שיתרחש עימם בתקופתנו.
במרוצת הזמן הוליד הרעיון הלאומי בן ונקרא שמו: דתי-לאומי. שם זה מורה כי התואר דתי לבדו אינו מספיק, יש להשלימו בתואר לאומי. השם הזה לכשעצמו, מהוה כפירה באחד מיסודות האמונה. נאמר: "תורת ה' תמימה", היינה אין היא חסרה דבר ומום אין בה. הוזהרנו: "לא תוסיפו" ו"כל המוסיף גורע". אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הדתי-לאומי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף. לאמיתו של דבר ניסו כבר בעבר הרחוק להוסיף תורה שניה על תורתנו. הרמב"ם כותב באגרותיו", שמיום שנתנה התורה קמו להלחם בה בשיטות שונות. שיטה אחת היתה: "ביד חזקה", באמצעות גזירות ושמדות. על זה הובטחנו: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח". שיטה אחרת: "בפה רך", על ידי הסתות וויכוחים. גם על כך הובטחנו: "וכל לשון תקום למשפט אתך תרשיעי". במשך הזמן המציאו תחבולה חדשה; אמרו: אמנם התורה טובה היא, אלא שיש להוסיף עליה עוד תורה אחרת. השיטות הללו שאותן מזכיר הרמב"ם, הובאו מן החוץ, על ידי הגויים, אולם כעת, בעקבתא דמשיחא, משתמשים בכל אלו האנטי-דתיים והלא-דתיים משלנו. ביד חזקה, כיצד? כשיש להם הזדמנות לכך, כגון במדינה האדומה, שם ראשי הרודפים של היהודים הכשרים הם המשומדים שלנו, וכן במקום מסוים אחר, בו ניתנה להם האפשרות, רודים הם ביהודים כשרים. במקומות אחרים, מחוסר עוצמה פיזית, משתמשים הם בשיטה השניה, השפלת התורה באמצעים שונים, על ידי מאמרים ונאומים. השיטה השלישית, הוספת תורה על תורתנו, מוגשמת על ידי הדתיים-לאומיים.אלו האחרונים, הכניסו בלבול דעות וערבוב מושגים נורא לתוך מחננו. לפני הופעתם ידוע היה כי כיהודי נחשב רק זה המסכים להכנס תחת עול התורה. הכופר בתורה, דעו כמשומד ואין לו שום קשר אתנו. הדתיים-לאומיים טוענים אחרת: אמנם כופר הוא, אבל מכיוון שהוא בעל הכרה לאומית, משלנו הוא. ההלכה קובעת: "כל אדם שאין בו יראת שמים, אסור למנותו לשום מנוי בישראל" (רמב"ם, הלכות מלכים) והמה מכשירים את הכופרים להיות מנהיגים של כלל ישראל.
נאמר: "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו"". הכסף נבחן ע"י מצרף, הזהב ע"י הכור. ואיש? איך נבחן האדם לדעת מהי פנימיותו? לפי מהללו. יש לבחון את מי הוא מהלל. אם תמיד דרכו להלל את הטובים, אות הוא כי גם הוא טוב מעיקרו, ואם דרכו להלל רשעים, הרי זה אות שאף הוא נמנה עליהם (שע"ת לר"י). מששומעים בשבח מי מדברים הדתיים-לאומיים, מתברר מה טיבם. ברור כי אוהב תורה, אינו אוהב שונאי תורה, המכבד את התורה, לא יכבד את מבזיה. "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו", חלוק כבוד לרשעים "אש היא עד אבדון תאכל"
מגזין 
