גופות של אנשים ערומים בגרמניה תמיד יזכירו את השואה, אבל חוץ מזה, מותר האדם על הבהמה, ככל שאתה מראה יותר זה פחות אטרקטיבי, ביחוד כשרואים מאות נשים וגברים ערומים. כלבים, חתולים וסוסים ערומים זה המצב הטבעי שלהם, אנחנו קצת התקדמנו עד עכשיו, אבל נראה שהכל הולך אחורה, תת-רמה במוסיקה, בקולנוע וגם כאן בצילום. ככל שהטכניקה משתפרת האיכות הולכת ויורדת.
כשאני חושב על גרמניה-מינכן ובמיוחד לאחר שחזיתי בסרט על השואה בעיר דכאו ורואה את האנשים השכובים על הארץ אני פשוט לא יכול שלא להצליב את מראות העבר עם ההווה.
יש משהו חזק מאוד במראה של עשרות אנשים ערומיים. אין ספק שזה גורם מחשבה. משום מה אותה עוצמה אני מרגיש גם בתערוכת עולמות הגוף. משהו פולשני משהו אינטימי. אבל ללא ספק מדהים ולא ניתן להתעלם ממנו. בעיני זה איזה יופי!