ידיעה כזאת יש לשים בעמוד ראשי למעלה.

עמוס חכם הוא סמל, דמות מופת, גיבור מיוחד במינו, סיפור חיים מופלא וסיפורה של ישראל בשנות ה-50 וה-60.

פעם זוכה חידון תנ"ך היה גיבור לאומי.

עמוס חכם, אדם צנוע ובעל ידע נדיר בתנ"כ היה סמל לתקופה אחרת שבה השכלה וידע היו מעלה ולא חיסרון כמו היום.

 

יהה זכרו ברוך.

משקף בעיקר את פרצופנו שלנו.
במי התגאינו פעם, ומי בבת עינינו היום.

נשלח מהסלולארי שלי

צר לי כי זה כל האיזכור לו הוא זוכה.
יהי זכרו ברוך

נשלח מהסלולארי שלי

לנסוע לאולימפיאדה וליפול מהקורה או לטבוע בבריכה - שלחו אותם ללמוד תורה

ולהשתתף בחידוני התנך.  ספורט זה לגויים, התורה זה לנו.

יש מי שמעריץ פליטי אח גדול והישרדות, ואפילו חושב שהשתתפותם בקשקושונים הטלוויזיוניים הללו מעניקה להם זכות לקבל שעת שידור וללהג בה כרצונם, ויש מי שעדיין חושבים שסופרים, מוזיקאים, משוררים ואנשי רוח בעלי השכלה ואוהבי ספר הם הדוגמה והמודל. דרך-אגב, נח חכם (בנו של עמוס המנוח) הוא גיסי והאיש אכן ראוי להערצה ולהוקרה רבה על מפעלו.

עמוס חכם זצ"ל שהוכיח באורח חייו הצנוע וידיעותיו ולמדנותו שהוא אחד מל"ו הצדיקים ואין בלתו. אנו מבקשים שיגיע לגן עדן ושם יבקש עלינו -בריאות שלמה לכל חולי עמך ישראל והצלחה בכל מעשי ידיהם, כי רק אדם שהוכיח בחייו שהוא ראוי להיות אחד מל"ו הצדיקים יכול להופיע לפני כסא הכבוד ולבקש עבור עם ישראל.

עם ישראל חי וקיים לעולם ועד.

ת.נ.צ.ב.ה-  אמן

חבל על דאבדין ולא משתכחין - וחבל שכבר כמעט ואין אנשים מהזן הנדיר הזה.

 

מגיעה לו הלויה ממלכתית

תודה רבה על מילות העידוד והתמיכה.

אני מעריך כ 25 שנה, אולי קצת פחות או קצת יותר :

הייתי בירושלים והתיישבתי על ספסל תחנת האוטובוס בבית הכרם ב"כיכר דניה", ליד הסופרמקט, בכוון נסיעה למרכז העיר, היה יום קייצי מעט חם, הבטתי ימינה ושמאלה לעבר היושבים לידי על הספסל, האדם משמאלי היה מוכר מאד, ותוך שניות מעטות זיהיתי אותו וידעתי שזה עמוס חכם שזכרתי ממש מילדותי מזכיותיו בחידוני התנ"ך , ופניתי אליו בשאלה : 'סליחה אדוני, אתה מר עמוס חכם...' - הוא אישר שכן הוא עמוס חכם, אבל מיד הביע באוזני תמיהה איך אני בכלל מזהה אותו ? הבנתי שמדובר באדם מאד צנוע, שאינו מעריך את מידת הפרסום הכבוד והגאווה שהוא הביא למדינת ישראל הצעירה בידע שהפגין ובזכיתו בחידוני התנ"ך. אני התרגשתי ושמחתי מהמפגש המקרי עם האיש, לחצנו ידיים וספונטנית אמרתי לו שנראה לי שהוא לא מעריך נכונה לכמה הרבה שמחה וגאווה הוא הביא בשעתו בידענותו וזכייתו בחידוני התנ"ך, ועמוס חכם שוב הביע פליאה איך זה שזיהיתי אותו, שהרי "לא היתה אז טלויזיה...", אמרתי לו שמהעיתונים, שהכתבות עליו והצילומים שלו ושלו עם בן גוריון היו מלאים בהם ושאני זוכר את הימים האלה ואת החוויה כאילו שזה היה רק אתמול.

עלינו על אוטובוסים שונים, ועד שנפרדנו סיפרתי לו שנהגתי תקופה ארוכה להאזין לתוכניותיו בערב ברדיו בפרשנות התנ"ך , אינני אדם דתי, אך מאד אהבתי את ההרצאות האלה, ושנינו הצטערנו שרשתות הרדיו עברו שינויים ושבשלב מסויים השיחות האלה הוחלפו בתוכנית אחרת.

פגישה מקרית קצרה בהמתנה לאוטובוס בירושלים, פגישה שעבורי היתה חוויה מרגשת ונעימה.

יהי זכרו ברוך. איש בלתי נשכח שהביא לכולנו הרבה גאווה והותיר חותם בהיסטוריה של מדינת ישראל.

עמוס חכם היחידי שנותר בחיים בשנים האחרונות לאחר פטירתם של הרב יחיא אלשייך יעקב חומרי ואהרון בן שושן. עמוס חכם היה הראשון שהביא את התהילה למדינה והידיעה בקרן זוית איזה הדרדרות רוחנית בקרב העם בכלל והתקשורת בפרט. פשוט בושה למדינה אני זוכר כאשר זכיתי בחידון התנך הארצי כמעט כל העיתונים מלאו עמודים לידיעה וגם לפני ועתה הישרדות וכוכב נופל וכל מיני הבלים של אנשים תתי רמה עלובי החיים זה פרצופה של התרבות היהודית בן גוריון מתהפך בקברו

מעולם לא פגשתי את דמותו, אבל אין ספק שאני חבה לו רבות על כל מה שרכשתי מעיון בכתביו המופלאים. אני זוכרת שבתור תלמידה, הייתי לומדת לבחינת הבגרות וכ"כ הרבה פעמים מצאתי את עצמי נשאבת לפירושים המופלאים, ופשוט נהנית להמשיך לקרוא - בין אן מדובר בפירוש ראשי או בהערות שוליים.
אני מודה לו כ"כ על פירושיו הבהירים, על סגנון כתיבתו המיוחד שהיה ניתן לזיהוי בקלות, האופן שבו הוא הנגיש את המידע וקרב אל המקרא לכ"כ הרבה לבבות. איזה סמל לידענות, לצניעות, לחכמה ולמידות טובות. בקיא בכל מכל כל. מופת וסמל למדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. יהי רצון שנלך לאורו.

איזו צניעות, איזו ענוה היתה באיש הזה! אם יש את נפשך לדעת איך נראה אחד מל"ו צדיקים שבדורו - עמוס חכם ז"ל היה דוגמא. יהי זכרו ברוך.

להיזכר בו זה להיזכר בישראל אחרת, תמימה, צנועה ומאוחדת. ישראל של שנות ה-50 וה-60.

זה ודאי לא נתפש וקשה להאמין כיום - אך מי שיבדוק ישתאה להיוכח שבתקופה ההיא לא נהגו הישראלים לנעול את דלת ביתם בלילה. פשוט כך.

היתה אז אחדות טבעית בעם והיא שהעניקה לנו את הנצחון הגדול במלחמת "ששת הימים". אנו למדים זאת מדורו של אחאב שעליו נאמר "דורו של אחאב כולם עובדי עבודה זרה היו ועל שלא היתה ביניהם מחלוקת היו מנצחים במלחמה" [ירושלמי פאה א',א'].

גם בתקופת מנחם בגין העם עמד אחריו מאוחד, האמין ותמך במהלכו הנועז לחסול האיום הגרעיני העיראקי - בניגוד לעשבים שוטים ולנחשים שקננו בצמרת הפוליטית והבטחונית (וייצמן ופרס והעוזים עילם ואבן) וניסו כמו בימינו לחבל ולהכשיל את התכנית. אך אחדות העם הקרינה על צה"ל ועל חיל האויר שבצע את המשימה בהצלחה.

הלואי שהיינו זוכים גם כיום לאמון, לתמימות ולאחדות ההיא.

חוץ ממדד יוקר המחיה או מדד הסיכונים הבטחוניים - צריך לבדוק את מדד האחדות. זו המדד החשוב מכולם.