למדנו בבית הספר כצנלסון  שברחוב המעיין  המנהל היה שנאור איש קטן ודי נחמד .גרתי ברחוב גולומב שבו היתה עובר יום יום במורד הכביש אפילו את זה ששיחקת בסרט "סיניה" אני זוכר (.נידמה לי ששיחקת תפקיד של ילדה )סרטי גבע היו עבורינו "סינימה פרדיסו.איזה שכונה ! איזו ילדות!

באמצע המירוץ היומיומי, פשוט תענוג להתנתק ולשקוע בטקסט יפהפה שסוחף אותך למקום אחר לכמה רגעים!

לבנאי יש עין לפרטים קטנים, ולב גדול - וזה מה שהופך אותו למספר סיפורים ייחודי ומרגש.

ראיתי אותו בביקור בארץ מתפלל מנחה בחסד ורחמים ורציתי  לתת לו שירעל השכונה אבל לא רציתי להכביד אני יודע שאנו קרובים  דרך סבי הפרסי משירזחיים כהן זל

אוהב אותך המון.

נעים להזכר נקרא את הספר רוני

אז אני מוותר. השירים שלו פשוט קטסטרופה. ממש לא כוס התה שלי.

פשוט תענוג

אהוד בנאי הוא איש של מסעות, מסעות בגוף ובנפש, איש שנטוע עמוד בתוך הוויה ארץ ישראלית שנעה על ציר הזמן של מה שפעם ומה שעכשיו. החומרים מהם עשויה יצירתו, בין אם זה שיריו ולחניו, ובין אם זה הסיפורים שכתב, הם חומרים מקומיים - ממש חופן אדמה שריח מלח ים ופרדסים דבק בהם. עמוק יותר הם נובעים ממעיין פרסי מלא ענווה ושקט, נרעד לפריטת אצבעות דקות על טאר. אהוד בנאי הוא איש של אהבה רחבה ליופי, יופיים של בני האדם, יופיו הקטן של הנוף, ויופיים של הצלילים העולים מכל מבט, מכל שיחה נטולת זמן, מכל מגע רך ומכל הזמנה להיכנס פנימה. אינני מכיר אישית את אהוד בנאי, אך נדמה לי שאני מכיר היטב את הקולות המבעבעים בנפשו הרגישה העדינה והאוהבת. השיר שלו 'רחוב האגס אחד' הוא אחד השירים הישראלים היפים ביותר בעיני, ובפעם הראשונה ששמעתי אותו התהפך משהו בתוך קרביי. אני אישית הייתי נותן לאהוד בנאי לערוך את המסעות שלו ומצלם אותם ועורך לסדרה תיעודית נדירה באיכותה, וכל כך ישראלית. לא הכל צריך להיות ריאלטי מנוכר ומשמים, למה לא לתת מקום גם לרגש שמעוררים בנו מראות וזכרונות הארץ הנפלאה הזו. לא כולנו בני 16 הלומי הורמונים, או זוגות שמאסו זה בזו וכל שנותר להם הוא לרבוץ מול הטלוויזיה ולהתווכח מי יביא שתיה קרה בזמן הפרסומות.

תודה לאהוד בנאי על החייאת הדמויות האלה. עצוב לי.
חייבים להאמין שיש גן עדן... אחרת אין צדק ואין תקווה.

אהוד גדול אתה!

 

אני איתך מהצבא, היום אני מדען חוקר בניכר.

מתגעגע.

נפגשתי עם אהוד בצהרי היום בחודש דצמבר בשנת 2004, במסעדת קונפיטה בדרום העיר תל-אביב, ברחוב אלפסי (אגב, הרצועה האחרונה ב"ענה לי", גשם באלפסי מזכירה לי כל פעם את המפגש הזה).

איש נעים וצנוע ודיבר איתי בגובה העיניים.

ברכות על יציאת הספר, אהוד יקר.

והיות ואני איש שכסף לא תמיד נדבק לי לתחת אז אני קורא מעלעל מידי פעם בספר הנפלא זה המקום, ומזלי שהמוכרות הנדיבות מניחות לי לנפשי שעה ארוכה לקרוא את סיפרו המצוין של אהוד איש יקר לתפארת מדינתנו ותפארת הבנאים המוכשרים בסביבתנו,

מסעות בנפש
מסעות בארץ
בחו,ל
אזה איש אשכולות להפתיע .אני ממתין לספר הבא כבר
ויש רק בעיה קטנה בספר הניפלא הזה
שלא אני כתבתיו

ספר מדהים נגע בליבי וביחד עם זאת גרם לי לצחוק...במיוחד על המזגן של בית הכנסת. הזכיר ימים עברו.

 כאשר היו אנשים תמימים. ואת המסע בכריתים, הרגשתי שאני עושה עם הקריאה.

הספר עושה חשק לקום ולהתחיל את המסע של חייך.....תמיד אהבתי את שירייך, ורכשתי את הדיסקים ואפילו הייתי במספר הופעות,

 אך לא ידעתי שאתה כותב.וביום שישי במקרה או שלא, נתקלתי בספר בחנות ספרים.עשה לי את השבת...

אהוד מאחלת לך כל טוב והמשך דרך צלחה.

 

באמת לא מבין את התגובה, זכותך לא לאהוב אבל למה להגיב בצורה כזו?

ולידיעתך ואני מקווה שאתה מבין את המילה, אהוד כותב נפלא גם ספרים וגם שירים,

ברגישות ובעברית צחה, פשוט תענוג