אבי ז״ל עבד באותו מקום עבודה 28 שנים לפני שפרש לפנסיה מוקדמת. אני עובד כבר 34 שנים באותו מקום עבודה ומתעתד להשאר שם כל עוד ירצו בי וצפוי להגיע כנראה ל- 45 שנות עבודה. ילדי - הבוגרים הם אקדמאים , מחפשים עבודה אך לא מצליחים למצוא. לצערי הרב קשה למצוא עבודה גם לאנשים מוכשרים ומשכילים ועל כל מקום שמתפנה יש הרבה קופצים . ילדי לא יוכלו על כן להגיע למספר שנות עבודה כפי שאני הגעתי. חבל שאנשים צעירים ומוכשרים נאלצים לחשוב על עבודה בחו״ל .

"עכשיו כשביטחון תעסוקתי זה עניין של העבר, שמתי לב שהנאמנות שלי לחברה נעלמה גם כן."

מאיזו שהם סיבות, קל יותר לקבל אדם חדש לעבודה בשכר גבוהה מאשר להעלות את השכר של העובד ה"מקודם". עובד מקודם יקבל תמיד פחות שכר מעובד חדש לאותה משרה שיגיע מחוץ לחברה.

לכן אנחנו עוברים מקומות עבודה.

לדור ההורים שלנו הייתה קביעות בעבודה בטחון סוציאלי וזכויות ברורות מבוססות הסכמים קיבוציים, כאשר היה שיוויון לכל בעלי אותה דרגה וותק. הדור הנוכחי מאופיין מחד בחוזים אישיים בין העובד למעסיק ואו לקבלן כח האדם שהמאפיין העיקרי שלהם הוא אי שיוויון (בחדר אחד יכולים לשבת 2 עובדים עם וותק וניסיון זהים שעושים עבודה זהה ולקבל שכר שונה) ומהיעדר קביעות. חוסר הקביעות והיעדר שיוויון שכר ותנאים הוא סיכון סוציאלי שמערער את יציבות מערכות התעסוקה והאימון בהם. זו הסיבה העיקרית לניידות העובדים מרצון. לגבי החשיבה לעתיד ותכנון מראש, ההפחתה הדרסטית בגובה הפנסייה כתוצאה מהרפורמה תורמת גם היא את חלקה לרצון לנסות להשיג שכר גבוה יותר ותנאים טובים יותר. כפי שמצויין בכתבה במערכות העסקה מסורתיות קיימת יציבות כי גם המעסיקים מבינים את חשיבותה, במערכות המודרניות בדגש על הייטק המצב הפוך.

מה זה אומר עליי?

לכן גם ההתנהגות של העובדים השתנתה.

נשלח מהסלולארי שלי

חבל רק שמורים נשארים תקועים במקום אחד. אני חושבת שעל מורים גם להחליף ולשנות מקומות עבודה ובתי ספר. כך יתפתחו וילמדו גם הם.

גומרים אותם מהר מדי

כמו גרביים משומשות.
סכנת הפיטורים מרחפת מעל עובדי ההייטק תמיד, כל כמה חודשים יש גל פיטורים חדש.

נשלח מהסלולארי שלי

הם יהיו מנהלים תוך שנה. ברגע שזה לא קורה, הם עוברים הלאה. אני שעוכבדת בחברת הייטר. עם ניסיון של שנים. יכולה לאמר שכל אלה הצעירים שמנפנפים עם התעודות שלהם, יש להם עוד הרבה מה ללמוד! הלימודים של היום, זה לא מה שהיה פעם. לא יודעים כמעט כלום. אבל מחפשים להיתקדם. כל פלצן הולך ללמוד. וכבר רוצה להיות מנהל. ומבחינתי, שאדםעובד שנים במקום אחד. זה מראה על מוסר עבודה. ואני אישית, אם הייתי רכזת כ"א הייתי מדלגת על קורות חיים. שמצויינים בהם הרבה מקומות עבודה.

 

בכרומגן -- תעשיה מסורתית התחלופה היא בשיא מול כל מגזרי המקצועות המוזכרים בכתבה. יש שם מנכ"ל שההובי שלו הוא משחק כסאות מוסיקליים עם העובדים.....

אני בטוח שכסף מזמין אנשים להגיע לעבודה, אבל אחרי שנים של ניהול דור ה- Y אנשים מחפשים תנאים וזה מה שקונה אותם הרבה יותר משכר גבוה יותר,,

למשל משכורת 13, ארוחות, קרן השתלמות וכו'

 

לצערי הרגולציה פוגעת בחברות והראשוניפ שנפגעים הם דור ה-Y להם יש הכי פחות וותק והכי קל לפטרם ולגייס במקומם,

 

אם המעגל העבודה היה פתוח בפני העובד כל חיו אז השיטה הייתה מוצלחת אבל שאדם מעל גיל 40 היכולת שלו להשתלב בשוק העבודה קטן משמעותית אז מתחילה הבעיה,

בני אדם שאפתנים ממצים עצמם במקום מסוים בזמןקצר ולכן עוברים.

גורם מכריע הוא אי התאמה נפשית פנימית לסוג העבודה, העובד מוצלח, מצוין, משקיען אבל בתוכו הוא יודע כי אין זה מקומו וזה לא כיוון בו הוא רוצה להשאר עד יציאה לפנסיה ולכן עובר.

זה טוב מפרה את החברות ואולי אחת הסיבות להצלחת המשק.

אם נכנסת למקום עבודה בתור מתלמד, ואח"כ צמחת - ההעלאה במקרה הטוב תהיה באחוזים בודדים.

לעומת זאת - קח את הניסיון שיש לך בידיים וקיבלת בשכר מינימום. לך למקום אחר והופ - השכר עולה משמעותית

אם תמשיך באותו מקום עבודה, לא יעלו לך את השכר במימדים של התחלה מחדש עם נסיון הולם

 

להביא כוח זול יותר. כך מנהל פרויקטים שפוטר בגילאים שמעל 35 יכול לשכוח למצוא עבודה בארץ! עצוב אך זו המציאות. ובגיל 40 אין לו סיכוי למצוא שום עבודה - לכן תמצאו רבים שעובדים בעבודות זמניות כמו עבודות סטודנטיאליות, שמירה, עבודות לפי שעה. אין ברירה כדי לשרוד. עצוב שכך הגענו.

לרוב אלה שכיום הם בני 40 ומטה לא תהיה פנסיה.

לא תהיה דירה משלהם להזדקן בה.

הם יחיו בעוני מחפיר ובדלות נוראית.

 

אנשים לא מבינים שהזמן רץ ופתאום מגיעים לגיל מבוגר בלי שום בטחון כלכלי היכן לישון וממה לאכול.

 

רבים מבני גילנו (30-40 כיום) יתאבדו בגיל מאוחר.

המדינה כבר לא תוכל לעזור.