מאחר והמעסיקים כאן קמצנים שרק מוכרים לכולם את השקרים שהחברה זו המשפחה שלהם וחשוב לתרום ושאר ירקות רק כדי לא לתגמל כמו שצריך, אנשים עוזבים כדי לבקש שכר טוב יותר במקום אחר. וזה עובד לרוב.
זה כמו המקרה הקלאסי של לקוח חדש בחברת סלולר או אינטרנט שמקבל הטבות והוזלות בעוד הלקוח הותיק משלם יותר עבור השירות.

מהדור הקודם.

בדור של ההורים הייתה נאמנות הדדית בין מקום העבודה לעובד.
דהיינו,העובד ידע שבזמנים קשים הוא יכול לסמוך על מקום העבודה שלו,המעסיק ליווה את העובד החל מהולדת בנו ועד הפרישה לפנסייה ,הן בזמן כאב ומחלות הוא היה לצידו וגם בשמחותיו.
אם העובד היה צריך להישאר בבית בגין מחלת ילדיו הוא היה לצידו והחשוב מכל,הוא לא ביקש ודרש שהעובד יישאר בעבודה כל יום עד שעה 10 בלילה .

היום העובד משול למכונה שעם השנים המעסיק רוצה להחליפה בחדשה ולכן הוא לא יכול לסמוך על מקום העבודה שלו והוא ינצל עד תום כל אפשרות להרוויח ולהגדיל הכנסות.






יש על מי לסמוך

ניהול קריירה, קריירה, נרדוף אחרי כסף כמו עכברים במבוך,
בוס על הראש, בוסית על הראש (יותר גרוע..)

תואר, תואר -שני שלישי אחרי זה ראיונות עבודה
מהם היתרונטות שלך בהשוואה לאחרים ?
צייר לי עץ !

עבדים עבדים

קרייריסטים עם תארים
(פלצנים)
אבל

עבדים

עבדים לשיטה !

עד היום אני מצטער שעזבתי את הצבא.. הייתי בוגר חובלים בן 26 סרן משכורת 12 נקי בלי מאמץ והציעו לי לימודים והכל..... אבל חשבתי שאני גיבור שיהיה קל בחוץ כי אני חובל בסוף אני בשורה אחת עם כולם מהנדס חשמל שמרוויח כמו איש קבע בדרגת סרן בקיריה

כל אחד בטוח שאם הוא עו"ד השמש זורחת לו מהתחת...
צריך לעבוד ולשמור על דבקות במקום אחד. אם השכר לא 11K אלא 7-9K...זה כל כך נורא?
פה קשה לי...שם צועקים עליי...שוב צריך להשאר עוד שעות...כאן לא נתנו לי מתנה לחג כמו במקום הקודם...כאן האוטו לא משהו...פה כן נותנים אוכל...שם לא נותנים...

תתחילו לעבוד, תפסיקו להתפנק והכל יהיה בסדר.
דור אחד לפנינו עבד באותה עבודה עד הפנסיה. הלוואי עליי. אף אחד לא התפלצן והפך להיות ראש חטיבה, מנהל צוות וחרטות כאלו...
באת לעבוד? אז תעבוד!

העניין הזה פושה בכל תחום: בהייטק, במחשבים, ברפואה, בסיעוד, בתעשייה, בכלכלה, ברכב, במכירות, בפרסום...כמה שנים עובדים...עושים/לא עושים תואר שני והופ הופכים למנהלים. אנשים לא רוצים לעבוד...אלא רוצים להעביד.

גם אם ביבי ישתין לו ישירות לפה הוא יחשוב שזה סיידר תוסס

חוק שאוסר לעבוד יותר מ-9 שע' ביום כולל הארוחת הצהריים ואז תהיה פחות שחיקה ומעבר מעבודה לעבודה...

מפעל שצריך עבודה יותר מ-9 שע' ביום שיעסיק משמרת שניה , העלויות בסופו של דבר יהיו למפעל אותו דבר בערך בערך אבל תהיה פחות אבטלה בארץ...

לחילופין הייתי מוריד את שע' העבודה השבועיות מ-43 שע' ל-40 שע' שבועיות ואולי אפילו ל-38שע' בשבוע כדי למנוע שחיקה של העובדים דבר שיעזור גם לאלו שעושים שע' נוספות בכך שהם יגיעו יותר מקודם הביתה והילדים שלהם " יכירו " אותם גם באמצע השבוע ולא רק בסופי שבוע...

לא חשבתי על הנושא הזה עד שאיזו רכזת כוח אדם חצופה נתנה לי נאום על דור ה-Y. מסתבר שאנשים בגילי, לטענתה, לא נאמנים עוד למקום העבודה ואילו הורינו התייחסו לחברה כמו למשפחה.

התשובה שלי הייתה פשוטה. שאלתי אותה אם החברה דואגת לעובדים שלה כאילו היו ילדיה והאם יש ועד מסודר מול ההנהלה, האם יש העלאה במשכורת בהתאם לרווחים ומה בנוגע לקביעות וערבויות שלא אפוטר.

לא קיבלתי אף תשובה אבל חוזה כן. מיותר לציין שלא טרחתי להחזיר לה תשובה. רציתם להיות אמריקה ולנצל את העובדים, אז העובדים עוזבים אתכם בשביל עוד 5 אחוז במשכורת.

גם ילידי שנות   ה"זיין " (לא מצאתי אות מתאימה יותר בתקופה זו)   - ילידת

1960  מחליפים עבודות בלית ברירה. כל מי שעובד בעסק פרטי בינוני או קטןנאלץ להחליף עבודה כל מספר שנים. אין יציבות. מה שקורה הרבה זה שאין לאן לזוז מבחינת תפקידים, המשכורות כמעט ולא זזות (לא רק בתקופה גרועה זו), יש ניצול ואין תנאים (מיעוט ימי חופשה, שנים לקבל תנאים סוציאליים - המעביד תמיד מתייחס כאילו הוא עושה טובה שמעסיק אותך) , ותמיד יש חרב פיטורין מעליך.זאת בניגוד לשוק הציבורי שם  הדרגה דופקת, יש אחזקת רכב שמועלית עם עליית מחירי דלק (בלי להתחנן) , ימי חופשה רבים, דמי הבראה, מתנות מכובדות בחגים, השתתפות בקייטנות, ביגוד וכו', וכמובן ועד עובדים שמגן עליך.   מעסיק פרטיי מרים גבה אם אתה חולה יותר מיומיים, בשוק הציבורי עובדים מנצים ימי מחלה, הצהרה וכו' בלי סוף ולאף אחד לא מזיז. יש מקומות שמקבלים פרמיה על אי העדרות.      מה שקורה זה שאצל מעסיק פרטי או שבא לך לברוח או שהוא מפטר.

מקומות העבודה פעם נחשבו גם למקום חברתי, אני זוכרת את אמי מכינה עוגות לעמיתות לעבודה לימי הולדת, אני זוכרת שקנו לה מתנות בימי הולדת, זוכרת שבחופשים הביאו ילדים, והפלא ופלא מקומות עבודה הצליחו.

 

היום הבוס שלי מעקם לי את הפרצוף על כל דבר.

 

כל מו"מ שאני מנהלת הוא לא טוב, כל מכתב שאני כותבת הוא צריך לתקן גם אם זה לשנות את הביטוי "מרשי טוען" ל- "טוען מרשי". ממש תיקון מהותי וחשוב, הוא מוסיף גם כמה סימני קריאה כדי להדגיש כמה אני טועה. ומוסיף "שימי לב!"

 

הוא הבוס החמישי שלי ואני עו"ד כבר עשר שנים(!) ותאמינו לי אני לא עו"ד גרועה בכלל.

 

הראשון היה שולח ידיים, השני מיזנתרופ, יום שמזכירה לא בכתה אצלו לא היה יום מוצלח. כשמזכירה ישבה שבעה הוא ניסה לנכות לה את ימי השבעה כימי חופשה, עובדת אחרת שבנה היה בטיפול נמרץ התבקשה להגיע לכמה שעות כל יום. בפגרת בתי המשפט, לא תגידו מחר בבוקר הוכחות שרק היא מכירה את התיק.

 

בוסית אחרת פשוט התעלמה ממני, בטח שלא לימדה את התחום אבל אפילו לא היתה אומרת לי בוקר טוב.

 

אני מבינה שהם משלמים הרבה, אני מבינה שלהחזיק משרד זה סטרס, אבל כמה אני יכולה כל יום להאבק על הזכויות שלי?

 

לגלות שניכו לי את ימי המחלה כימי חופשה, שלא הפרישו לי חצי שנה פנסיה (לגלות את זה במכתב רשום מקרן הפנסיה!)

 

והכי מעצבן, הם כולם, ללא יוצא מן הכלל שעיני חזתה עד כה, מרמים את הלקוחות.

כשאדם מגיע לעו"ד הוא חותם על הסכם שכ"ט בלי לקרוא בכלל, לא מבין מה זה 1000$ הוצאות משרד, 500$ דיוור, וכן הלאה..

 

אז למה אנחנו לא נשארים? כי בכ"ז אנחנו בנ"א יש גבול כמה זבל אנחנו מסוגלים לבלוע בשם ה"פרנסה".

 

 

מגייסת כא היא ילדה בת 20 בלי כל ניסיון חיים. היא מסוגלת להבין יכולות כמו העזה, זריזות וחריפות המחשבה. היא לא מסוגלת להבין זהירות, עומק וידע רב תחומי רב שנים.
המטרה היא להעסיק את הכי טוב והכי זול למשימה המיידית. מה שמדהים בטווח הקצר מתברר ככישלון בטווח היותר ארוך.

הרבהבבעיה רבה אנשים מחליפים עבודות בין שנה ל שלוש שנים למעסיק יש עלות הכשרה לעובד כשהו רואה שיש אדם שמחליף מהר עבודות לא תמיד המעסיק יעדיף לקחת אותו אלא עובד שיראה על וותק גבוה יותר במקומות עבודה

ערך חיי בני האדם מתומחר בכסף.

משתמשים וזורקים.

מגיע ב8.30 לעבודה, קפה וצחוקים עד 9.00.
אחר כך קצת באינטרנט עד11.30,אחר כך,ארוחת צהריים
עד 13.30,אחר כך עוד קפה ועוד קצת אינטרנט,והופס כבר 16.30
צריך לזוז ביי.

הקשר בין כישרון לבין מציאת מקום עבודה ואף קידום הוא מקרי בהחלט.
החברה הישראלית מאוד פרוטקציונרית. זה בולט במקומות עבודה גדולים וממשלתיים...
אגב, גם בכדורגל זה כך לכן אין כדורגל בארץ. הרבה מוכשרים נושרים בדרך בשל אי קבלת הזדמנות.

אתם לא שמים לב שמי שמחליף אותכם הם טריפולטאים או תמנים, מיועציו של ביבי תשימו לב לפרצופים, יתרה מזאת , מדריכים אותם להיות הנטי נגד מיעוטים אחרים, מה שאף ממשלה במשך דורות לא עשתה, וניסו לצמצם פערים וגזענות, ממשלת נתניהו עושה עכשיו, ויתרה מזאת נתנו לסודנים אור ירוק לעבוד, ככה שמיעוטים מסויימים לא יהייה להם מה לאכול בחג, עקב זה הם לא יכולים להתפרנס בכבוד,ולהביא אוכל לבית,

נשלח מהסלולארי שלי

מביאים מהנדס נותנים לו לבצע עבודה של 3 אנשים ומשלמים לו שכר זעום יחסית .

 אם היו כמו פעם מתגמלים כמו שצריך עובד טוב( בדגש על עובד טוב ) אנשים לא היו ממהרים לעזוב.

לעומת זאת יש מנהלים שלא עושים שום עבודה מעשית, ולפעמים עדיף שישבו בבית כי הם רק מפריעים למהנדסים עם החוסר הבנה שלהם .

והם לוקחים שכר של שני עובדים !

על מה ולמה? על זה שהוא מזיז שורה באקסל ? ומגלגל איזה אי מייל ?

כל אחד צריך להרוויח בהתאם לתרומה היחסית שלו לארגון.

מעסיקים למדו לצטט את האמירה החבוטה שלכל אחד יש מחליף , אבל הם לא חושבים על כמה זה יעלה להם.

 

כמעסיק אם אני רואה מועמד שהחליף מקום עבודה כל שנתיים - שלוש - הוא זז לתחתית הרשימה

זמן ההכשרה הוא בין חצי שנה לשנה

בזמן הזה אני בעיקר משלם משכורת ולא מקבל תפוקה

כן, יש מעסיקים חארות, אבל יש גם הרבה עובדים כאלו

יש לי בית תוכנה והזמן הממוצע אצלי לעובד בתחום התוכנה או ניהול הוא לא ידוע כי כל הותיקים עדיין כאן (יותר מעשר שנים) :-)

אני מאלו שמאמינים שמקום עבודה צריך להיות גם מקום שכיף לבוא אליו

במחלקת התמיכה לצערי זמן העבודה הממוצע הוא כשנתיים שלוש

 

   המעסיקים רוצים ללהשקיע כמה שפחות, לעשות את המכה ולממשיך למשהו מאתגר יותר.   המועסקים רוצים ''לתפוס תחת'' בעבודה עם תנאי העסקה של עשירון עליון,קרוב לבית -  ועבודה שהיא יותר תחביב ופחות עבודה...

          ...רק מעטים מצליחים (לג'וב טוב צריך הרבה מזל ופרוטקציה) והשאר?

  ''כל חייו רודף האדם אחרי זנבו אבל רק בערוב ימיו הוא משלים עם זה שלעולם לא יתפוס אותו''

ברוב מקומות העבודה היחס לעובדים גובל בהתעללות , כל טמבל שהשתן עולה לו לראש ממציא לעצמו סמכויות .

מגיע לכם כסףףףף israeltaxback.info שווה לבדוק

התנאים גרועים, עוברים מקומות עבודה כי תחום העבודה מחייב ליטיגציה (התדיינות) בכל הארץ, כלומר שבוע עבודה ממוצע יכול להיראות כך:

יום א - 8:30 חדרה, 10:15 נתניה

יום ב- 8:30 באר שבע, 10:30 קרית גת

יום ג- 9:00 רמלה שני תיקים

יום ד- 8:30 ת"א 4 תיקים

יום ה- ללא דיונים

למי שלא הבין את המשמעות, אם אתם גרים לדוגמא בהוד השרון, אז תחשבו באיזו שעה תצטרכו לצאת בשביל להיות לבטח במקומות האלו בשעה שנקבעה.

הגעתם למשרד בשעת צהריים (בד"כ ברמת גן או ת"א). גמורים מכל היום, רעבים, צריכים להתעדכן בהודעות ודברים דחופים לגבי דיוני השבוע, ולארגן את התיקים למחר. בנוסף אתם צריכים להיפגש עם לקוחות/קולגות, לכתוב מסמכים שונים.

גמרתם את יום העבודה ב-7 אם מדובר בנשים ללא ילדים.

אם כבר יש לכם משפחה, גמרתם את יום העבודה ב- 4, ואז מירוץ הביתה עם הפקקים. בבית ענייני ילדים ובית, וכשהכל שקט אתם מתיישבים לעבוד על התיקים של מחר וכתיבת מסמכים לתקופה הקרובה.

הזמן הזה כמובן לא מתוגמל. סופה"ש כנ"ל.

ומה השכר על העבודה הזו? לעו"ד עם נסיון מועט, 7,500 ש"ח ברוטו.

לעורכת דין עם נסיון רב, 10,000 ש"ח ברוטו.

אה, ועל  הוצאות הנסיעה והחניה צריך כמובן לריב עם הבוסים. הם מחייבים את הלקוחות כמובן על מלוא הוצאות הנסיעה אבל לכם יתנו רק חלק קטן מזה, למרות עלויות הדלק.

אני ברחתי כל עוד נפשי בי לפני כמה שנים אחרי החלפת כמה מקומות עבודה.

מאז - עובדת כעצמאית בלבד ובנוסף עובדת כפרילנסרית עבור כמה משרדים, קורה מדי פעם שהם נתקעים בלי אף אחד שיופיע בבימ"ש מסוים, או שבתקופה זמן מסוימת היתה עזיבה גדולה (מעניין למה) והם קלטו קבוצה גדולה של צעירים חסרי נסיון ואין מי שינהל תיק יותר רציני.

האשמה היא במידה רבה של חברות הביטוח - התעריפים שמשלמים להם בתחום הם בדיחה בפני עצמה שאינה מאפשרת עבודה רצינית כמו שהיתה בעבר. הציעו לי כבר כמה פעמים לייצג ישירות חברות ביטוח אבל פשוט לא שווה לי, אז מה שקורה בפועל עם המשרדים הגדולים זה "יתרון לגודל" - מסה של תיקים, העסקת עורכי דין חסרי נסיון בשכר נמוך, ומתן יצוג ברמה ירודה. כמובן שהלקוחות לא יודעים לפרטי פרטים את רמות הכשל, אני רואה מה קורה גם בתיקים שאני מקבלת מהמשרדים הגדולים וגם בתיקים שאני מנהלת כנגד כאלו, ואוי ואבוי אם הלקוח היה מבין איזה בזיון. נכון שיש מראית עין של מריחת זמן, התעקשות על כל פרט וכו'. אבל מדובר בעניינים פורמליים. הבנה מעמיקה של התיק, של נקודות החולשה של הצד השני? אין להם מספיק נסיון, מוטיבציה וזמן להשקיע כדי להבחין בכך.

 

סוחטים את העובד עד הסוף, לא משלמים כמו שצריך, ויכולים בכל רגע לפטר.

 

ברור שעובדים לא יהיו נאמנים ויחפשו מקום עבודה אחר

שמשלמים לו כסף של עבד ורוצים שהוא ישאר

במקצועות מסויימים קל יותר לנצל את הנסיון שלך במקום עבודה אחר, לעומת מקצועות שבהם אתה מתמקצע במה שעושים במקום העבודה שלך מה שמקשה עליך להביא את אותו ערך למקום חדש.