האנשים שיושבים בלשכת עורכי הדין מאפשרים את הניצול של המתמחים וגם מקפידים להזיק להם במקום למעסיקים שמנצלים אותם.

 

יש בכך שחיתות במקרה הרע או עזרה לביצוע עבירות של מעסיקים במקרה הטוב.

מומלץ להאריך את ההתמחות עד לפנסיה

גם לסטודנטים לפסיכולוגיה קלינית ישנם ימי הכשרה מעשית- גם בתואר הראשון וגם לאורכו של התואר השני. ללא תשלום ואפילו לא על נסיעות.
אני הגעתי להכשרה במשך שנה במקום שלא הייתה אליו גישה עם תחבורה ציבורית ושילמתי מכספי מוניות פרטיות מתחנת הרכבת ביישוב ועד לפתח המרפאה.

בעוד שהם יודעים שאין מספיק מקומות אבל לא אכפת להם.
האוניברסיטאות עושות רגולציה אבל למכללות לא אכפת
בעיקר לאקדמית בת"א-יפו.

הבעיה היא בעיקר (אבל לא רק) של בוגרי המכללות שמחכים שנים להתמחות קלינית כיוון שבשטח כולם יודעים שההכשרה של בוגרי המכללות הרבה פחות טובה. בוגרי האוניברסיטאות מחכים בממוצע הרבה הרבה פחות. בקיצור המכללות סתם דופקות את הסטודנטים בזה שהן מקבלות הרבה תלמידים כל מחזור. זה נחמד לסטודנטים בהתחלה (כשהם מתקבלים) אבל אח"כ הם (בעיקר, אבל לא רק הם) משלמים את המחיר. כמובן שגם בוגרי אוניברסיטאות משלמים את המחיר בעבור ההצפה שיוצרות המכללות אבל בעיקר מי שנדפק אלו הסטודנטים של המכללות. חבל שכתב ביקש רק את תגובת משרד הבריאות ולא ביקש גם את תגובת המכללות שגם להן (בנוסף למשרד הבריאות) יש חלק גדול מאוד בבעיה.

למה ההכשרה של המכללות פחות טובה: רק שנה פרקטיקום (לעומת שנתיים בכל אוניברסיטה). 40 סטודנטים בשנה (קלינית +קלינית ילד באקדמית למשל) ורק 6 אנשים סגל במגמה (בלי להחשיב מורים מן החוץ שרק באים לתת קורס). באוניברסיטה לשם השוואה: בממוצע 12 סטודנטים במגמה, לפחות 8-10 אנשי סגל + רובם פרופ' (בעוד שבמכללה לא), מורים מעולים מן החוץ ובנוסף שנתיים פרקטיקום (וכמובן תיזה וד"ר פעמים רבות).

הבעיה היא שהסטודנטים כל כך רוצים להתקבל לתואר שני קליני שאם האקדמית זה המקום היחיד שקיבל אותם הם ישר רצים. קשה להאשים אותם כמובן אבל חבל שלא מסבירים להם מראש מה צופן להם העתיד. אולי הם היו מעדיפים לחכות עוד שנה ולנסות את מזלם באוניברסיטה?

הדברים כתובים עם הרבה הערכה למכללות באופן כללי אבל עם הרבה ביקורת על הליך ההכשרה והקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

מתמחה צריך להבין שהוא בעצם לא מכניס הכנסה כספית למקום ההתמחות שלו אלא רק לומד, כך שהוא עולה כסף למעסיק  כשמקום ההתמחות לא רואה ממנו תוצרים שיכולים להכניס כסף למשרד

 

לכן אין שום סיבה לתת למתמחים יותר מתנאים מינימאליים עפ"י חוק, ודי להתבכיין.

לפחות הם מקבלים משהו. בטיפול משפחתי נדרש המתמחה אשר הינו בעל תואר שני לפחות במקצוע טיפולי, ל-750 שעות טיפול ללא שכר כלל וללא החזר נסיעות.