19. טור מרתק, כתיבה מעניינת, רעיון לא ישים כמובן
| יואב חיים-דיאלוג |
|
|
(21.12.12) |
המחשבה שאנשים ימשיכו לעבוד, בחברה בה הם חיים ברווחה ולא זקוקים לעבודה בשביל להגיע לרווחה הזו, נוסתה בקומוניזם ונכשלה.
למעשה, המחשבה הזו שניתן ליצור שיטה שוויונית לכל בני האדם, תמיד תידון לכישלון מסיבה פשוטה, שדוקינס הסביר בספרו "The Greatest Show on Earth", ואני אסביר אותה בקצרה פה:
קח יער בו עצים מתחרים על קרני השמש. תיאורטית, אם עץ אחד יהיה גבוה מכל השאר, הוא יהנה מכמות קרני שמש הכי גדולה, מה שמוביל להנחה שלעצים שווה לגבוה יותר מחבריהם השכנים. המחשבה הזו מובילה למירוץ חימוש - כל עץ ישאף להיות הכי גבוה ביער, ולכן האבולוציה תעדיף עצים גבוהים, עד גבול מסויים - הגבול הזה הוא גבול הכדאיות. ככל שהעץ גבוה יותר, הוא צריך לשנע מים מהשורש ועד לצמרת, ומגבול מסויים, האנרגיה שהוא מקבל מהגובה, היא פחותה מהאנרגיה שהוא צריך להשקיע בשביל לשנע מים, ולכן מעבר לגבול הזה, לא "משתלם" לו לגבוה.
לא מעט יערות ש"נעצרו" בגובה מסויים, מראים את העיקרון הזה הלכה למעשה. עצים עוצרים את מירוץ החימוש בגובה מסוים, מקריבים במעט את התועלת שבלהיות העץ הכי גבוה ביער, כדי לא לבזבז יותר מדי אנרגיה בהולכת מים - ושם גם נקבעת נקודת השוויון של היער - כלומר, העצים מפסיקים, כמעט כולם ביחד, להוסיף גובה כי לא משתלם להם, אבל כולם מגיעים לגובה הזה, פחות או יותר, כדי לא להוותר מאחורה במירוץ.
העצים האלו הם עדיין מאוד גבוהים, ונשאלת השאלה: אם הם יכלו להעצר הרבה יותר נמוך, ובכך לחסוך לעצמם הרבה מאוד אנרגיה, ועדיין, להגיע למעין "הסכם של כבוד" זה עם זה, שאף עץ לא יגבה יותר מהגובה הנמוך הזה, ככה שכולם יהנו מקרני השמש, ויהנו גם מהעובדה שהם נמוכים ולא צריכים לבזבז הרבה אנרגיה על הולכת מים - למה זה לא קורה?
דוקינס מסביר שזה לא קורה, בגלל שלו עצים הסכימו בינהם "להעצר" בגובה נמוך, תמיד היה מגיע העץ הזה שלא "מכבד" הסכמים, ומגביה את עצמו עוד קצת. הוא היה נהנה מהצייתנות של שאר העצים, ובמחיר של תוספת זעומה של אנרגיה, נהנה מהרבה יותר קרני שמש. או אז היו רואים זאת העצים האחרים, וגם הם היו גובהים במקצת, וההסכם היה מתפוגג כלא היה (לעצים, כמובן, אין רציונליזציה או מחשבה. דוקינס משתמש בהאנשה, כשבמציאות מדובר בהעדפה אבולוציונית לגזע ארוך יותר, כתגובה לשינויים סביבתיים).
ולמה כל זה קשור לבני האדם?
כי גם בחברה שלנו, אם תגיע להסכם שיוויוני עם כל בני אדם, בו כולם מקבלים את אותו הדבר, ונהנים מאותה הרווחה, תמיד יגיע האדם הסורר הזה, שרוצה יותר תמורת בדיוק אותה העבודה, ומנצל את הממוצעות של השאר בשביל להשיג את היותר הזה. ברגע שהוא יעשה את זה, הוא יפתח במירוץ חימוש של אנשים נוספים, שגם הם ירצו יותר תמורת אותה העבודה. אחרי הכל, למה הוא כן והם לא?
בני אדם הם קודם כל חיות, וכחיות, הם פועלים על פי עקרון מיקסום הרווחים וצימצום ההוצאות - כלומר, להוציא כמה שפחות אנרגיה (או כסף), ולקבל כמה שיותר תמורה בעד זה. תמיד נפעל ככה, וכלום לא ישנה אותנו, למרות רצונינו להאמין שאנחנו מותרים מן הבהמה, ומלאי חמלה, אמפתיה ופילנתרופיה.
לכן, כל תיאוריה על חברה לגמרי שיוויונית, תמיד תדון לכישלון, ותמיד תתגלה כיוצרת של מוקדי כוח ריכוזיים, שחלקם דיקטטורים. היא תתחיל כשיוויונית ברמת הרעיון, ותשאף, תמיד (!!) לקצה הנצלני בו מוקדי כוח ניצלו את הכניעות של שאר האוכלוסיה, בשביל לנכס אליהם רכוש, כוח ושליטה בשאר הנתינים הכנועים. ככל שחברה התחילה כשיוויונית יותר, ברמת הרעיון, כך היא תתגלה כריכוזית יותר, כמה דורות לאחר מכן, מכיוון שקל יותר להשתלט על מוקדי כוח, בחברה שנתיניה מחונכים מגיל אפס לתרום לתוצר הכולל, ולחשוב פחות על עצמם. ככאלו, הם יטו פחות להתרעם על כך שהם נושלו מזכויותיהם היחסיות, ויסתכלו קודם על טובת המדינה.
תודה על הטור.
הוא היה מרתק
|
כלכלה בארץ
