בגלל הגננת נסחפנו להליך של אבחון והגענו למספר. הבוחנת סיכמה את האיבחון במשפט אחד. אם זה היה הנכד שלה הוא היה נשאר בגן.
לנו זה הספיק
הילד מאושר בגן, מהחצר, החול, הצבעים והחברים.
עניינית, בכל המבדקים ומכל הכיוונים הוא יצא כשיר להתחיל כיתה א' בגיל 5.

ככל שהילד בשל יותר ובוגר יותר - כיתה א' עוברת יותר בקלות. גם להכניס יליד אוקטובר-נובמבר לכיתה א' לפני יומולדת 6 זו טעות לדעתי.

אין לאן למהר. הקדמה זו טעות שאי אפשר לתקן. נזק אמיתי לילד.

נקודות למחשבה:
1. אינטרס הגננת. קיימים מחקרים לפיהם לגננת יש אינטרס להשאיר, מנימוקים שונים. בנוסף, הגננת אינה יודעת אלו ילדים יהיו בגן בשנה הבאה והיא עשויה להעדיף להשאיר ילדים, המוכרים לה, מהשנה הנוכחית, בהנחה שאינם בעייתיים מאד.
2. אינטרס השפ"ח. קיימים מחקרים אודות האינטרסים של השפ"ח.
3. אינטרס הילד. בד"כ הילד ירצה לעלות לכיתה א' יחד עם בני גילו.
4. האם הילד גדול פיזית. באיזה גילאים אחיו/אחיותיו?
5. אינטרס משרד החינוך. האינטרס של משרד החינוך הוא שלא להשאיר, מהסיבה הפשוטה שעדיף מבחינתו לממן 13 שנות לימוד (כולל גן חובה) ולא 14 שנות לימוד (12 + שנתיים בגן חובה). נניח ש- 30,000 ילדים נשארים שנה נוספת בגן חובה, כאשר יכלו לעלות לכיתה א', ובהנחה ששנת לימודים עולה כ- 8,000 ש"ח מדובר בהוצאה נוספת ע"ס 240 מליון ש"ח.

אני מאבחנת מוסמכת ומטפלת בלקויות למידה.
מה שאני אומרת ידוע וחבל שלא מובא לידיעת ההורים ואנשי החינוך, ויש גם פסיכולוגים שעדיין אינם מצויים בעניין ועושים עוול להרבה ילדים.
הילדים הנשארים שסובלים מבעיה אמיתית (ולא מרגשי נחיתות של ההורים או היסטריה מוגזמת ורצון לחפש בנרות בעיות) לא סוגרים את הפער לטווח רחוק. יש במקרים מסוימים תחושה לאחר שנת הגן הנוספת שהילד התקדם מאוד וכאילו סגר פערים, אך מהר מאוד מגלים שלא כך הדבר. כאשר מתחילה כיתה א' פתאום צצות בעיות - בקריאה, בכתיבה, בחשבון ועוד. אצל הטובים שביניהם הבעיות מתחילות בכיתה ב' או ג'. רבים מאוד מהילדים שמגיעים לאבחונים ולהוראה מתקנת הם ילדים שנשארו לשנה נוספת בגן. העיכובים ההתפתחותיים מתגלים לרוב כלקויות למידה.

חשוב שכולם יבינו, זו לא בעיה לחזור על כל שלב בחיים פעמיים ואף יותר מכך ואח"כ לומר שהצלחנו ועמדנו ביעדים. ילד שלמד בגן חובה במשך שנתיים במקום שנה (זמן כפול מכל ילד רגיל) ואז ,פתאום הבין", "קפץ ברמת ההישגים", "קרה לו נס" - זה לא חכמה! כי הוא עשה את הכול פעם שנייה, ואין לנו בחיים הזדמנות לחזור על כל שלב פעמיים, אלא יש צורך לדעת להסתדר ולהצליח בפעם הראשונה, ואם אין הצלחה לבד, אז לפעמים צריך לדעת לקבל עזרה. ילד שאינו מצליח בגן, סביר שלא יצליח בכיתה א' וגם לא בשאר הכיתות. בעיות רבות המופיעות בגן הילדים הן ניצנים של לקויות למידה ומגוון הפרעות שמופיעות בגיל בית הספר. ילד כזה צריך לעבור אבחון ולקבל עזרה הניתנת לילדים לקויי למידה. לא בכל שלב בחיים אפשר לעצור, וזה גם לא נכון.
דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא העניין הרגשי - הישארות בגן לעתים גורמת לתסכול רב ולקושי רגשי, כי הילד מרגיש שהוא שונה מילדים אחרים, כי הוא מרגיש שמגיע לו מה שמגיע לבני גילו, ונשללת ממנו הזכות לכך, שהוא כאילו ילד יותר קטן. וזה לא שווה בעיניי כלום, כשאני רואה ילד עצוב ובוכה על כך, גם אם הישגיו ברמה נמוכה, הוא עדיין בן אדם, ואם הוא בן 9, אז מגיע לו חברים, טיולים ולימודים ברמה של גיל 9, ולא ברמה של גיל 8. גאון בלימודים הוא גם כך אף פעם לא יהיה. בואו לפחות נכבד אותו כבן אדם.

נשארתי לבד, היחידה בגן, תמיד הייתי גדולה, תמיד שאלו אותי שאלות שחדרו לפרטיותו על מה היה לי ואיך קרה שלא התאמתי לעלייה לכיתה א'. כל השנים חלמתי להיות עם בני גילי, סיימתי בית ספר אחרי גיל 19.
ולא - לא היה לי רישיון בכיתה י"א וגם לא שום יתרון אחר. מבחינת גילי, הייתי יכולה להוציא רישיון גם בכיתה י', אבל עד היום בגיל של כמעט 28 אין לי רישיון. לימודי הנהיגה היו לי מאוד קשים, בגלל כל הקשיים הנלווים שיש לי שבגללם נשארתי. זה עוד שיקול, הורים יקרים, הילדים הנשארים לרוב סובלים מקשיים רבים, ותחשבו רגע מה יקרה כאשר הם ימשיכו לסבול מאותם קשיים, אבל גם יהיו נשארים ונגררים אחרי בני גילם. ואז - מה יישאר להם? איזה יתרון? במה הם יוכלו להתגאות, איפה ירגישו טוב?
זה צעד איום ונורא שצריך לצאת מחוץ לחוק. ילד שלא עומד בדרישות צריך לקבל עזרה וטיפולים, והכי חשוב - לקבל אותו כמו שהוא - זה הטיפול הטוב ביותר שניתן לתת לו, והוא היחיד שמבטיח הצלחה יחסית.

נשארתי לבד, היחידה בגן, ילידת מאי, תמיד הייתי גדולה, מאוד גדולה, הכי גדולה תמיד שאלו אותי שאלות שחדרו לפרטיותי על מה היה לי ואיך קרה שלא התאמתי לעלייה לכיתה א'. כל השנים חלמתי להיות עם בני גילי, נלחמתי בכל הכוח כדי לקבל זכויות שוות להם, אך לרוב לא הצלחתי בכך, סיימתי בית ספר אחרי גיל 19. וגרוע מכל - הקשיים שהיו לי שבגינם נשארתי לא נעלמו, וכל חיי סבלתי מהקשיים מצד אחד ומההשלכות הפסיכולוגיות הקשות של ההישארות מצד שני.
זה עוד שיקול, הורים יקרים, הילדים הנשארים לרוב סובלים מקשיים רבים, ותחשבו רגע מה יקרה כאשר הם ימשיכו לסבול מאותם קשיים, אבל גם יהיו נשארים ונגררים אחרי בני גילם. ואז - מה יישאר להם? איזה יתרון? במה הם יוכלו להתגאות, איפה ירגישו טוב?
זה צעד איום ונורא שצריך לצאת מחוץ לחוק. ילד שלא עומד בדרישות צריך לקבל עזרה וטיפולים והוריו צריכים להבין שזו התמודדות ארוכת טווח, והכי חשוב - לקבל אותו כמו שהוא - זה הטיפול הטוב ביותר שניתן לתת לו, והוא היחיד שמבטיח הצלחה יחסית.

ילדתי ילידת חודש ובמבר.בגן חובה הגננת והפסיכולוגית המליצו להשאיר בגן(מסיבות של חוסר בשלות, אי קבלת מרות, בעיות בשפה וכו') אני לא הסכמתי כי אני ובעלי לא מאמינים שלהשאיר שנה בגן. כמובן שבמקביל ניסיתי להשלים איתה פערים(קלינאית תקשורת,מוכנות,חוגים..) הילדה עלתה לכיתה א'- לאחר חודש בבי"ס הבנתי שעשיתי את טעות חיי. אני רק בוכה. הילדה מתקשה בקריאה ברמות על.לא זוכרת את כל האותיות.לא מקשרת בין צליל לאות וגם לא כ"כ מרוכזת. להחזיר לגן זו לא אופציה מבחינתי(יותר גרוע)אבל איך מתקנים את מה שגרמתי במו ידיי שלא ישפיע עליה לכל שנות הלימודים אן שהנזק בלתי הפיך והאם יש למישהו סיפור עם הפי אנד שאחרי כמה חודשים ,מגיעים לבשלות ואז הכל מסתדר?