5. מקסים. היא רואה את העיקר (לב ונשמה) ולא את הטפל (כסא גלגלים)
נשמע שהנערה הזאת פשוט רואה מה שחשוב - לב ונשמה... ולא מוסחת משטויות חסרות המשמעות כמו כסא גלגלים. מה משנות כמה חתיכות ברזל ופלסטיק, יותר חשוב לשים לב אם יושב בפנים אדם רגיש ומוכשר.
איזה יופי שהיא למדה את ההיגיון הזה כבר בגיל 14, אני מתביישת להגיד שלמדתי רק בגיל 30 פלוס. למה? כי לא הכרתי אף אדם עם מוגבלות (לא שהתנגדתי להכיר, סתם לא הזדמנו לי כאלה למעגל הכיתה/שכונה/בסיס צבאי).
רק בעבודה זכיתי לפגוש חברים לעבודה שהם במקרה בעלי מוגבלות פיזית. ואז חוויתי את ה"תגלית" שנופלת על כולם בפגישה הראשונה: "וואו, הוא מדבר רגיל, ויש לו חוש הומור - מה, לאנשים בכסא גלגלים יש חוש הומור? והוא מדבר כמו כולם על החדשות ועל סידרה מצחיקה ששידרו בטלויזיה - מה, אנשים בכסא גלגלים לא חושבים ומדברים כל היום אך ורק על הכסא?
שהניסוח לא יעליב קוראים בעלי כסא גלגלים, המטרה היא ללגלג רק על עצמי ועל הבורות שלי. בורות שהיתה נמענת אילו להוריי היה שכל לרשום אותי לתנועת נוער כמו בכתבה.
|
יום מעשים טובים
