קריירה בדוגמנות.

 

 

בישראל באלף השלישי הכדורגלן היהודי בהגיעו לגיל הגיוס, נתקל הוא בקשיים מצד הצבא להמשיך את קריירת הכדורגל שלו. למעט אם הוא בנבחרת - כאלה יש 24 לכל היותר וגם הם בקומבינה. לעומתם מאות חיילים נאלצים לוותר על פרנסה עתידית מכדורגל, או משתחררים מהצבא בבעיות, או שמצליחים למצוא סידור בקומבינה. גם אלה שמצליחים להסתדר עם הצבא זה כרוך בקשיים. שחקן יהודי שלא שירת בצבא אינו רשאי לשחק בנבחרת שהיא קרש קפיצה לשחק בחול. כ"כ היהודי אינו רשאי להנות ממשכורות העולה על שכר מינימום בתקופת שירותו הצבאית.
לעומתו הערבי אינו ניפגע בשל הצורך בגיוס, רשאי להרוויח שכר לא מוגבל ואפילו לשחק בנבחרת בלי לשיר את התקוה.
יצויין כי גיל השרות הצבאי קריטי מבחינת קריירה של כדורגלן.
האין זה פראדוקס שהכאילו מקופחים הם שנהנים מאפליה מתקנת לעומת היהודים???