מתקינים ביטורנט, מורידים שירים

בלי לעבור דרך אתרים\אייטונס\שופטים\חברות תקליטים
קליק וזהו!
אם אתם רוצים לתמוך באמן תשלמו כניסה להופעה שלו או שתתרמו בפייפאל.

זה לא יקרה ביובל הקרוב, משטרה זה משטרה וחוק זה חוק, וכמו שבארצות הברית למשטרה יש כבוד כי יש שם ברוב המקרים אנשים איכותיים וחוק זה חוק, לא כמו פה שאזרח יכול לפתוח ג'ורה מהגהנום על שוטר, בארצות הברית הוא עם אזיקים בידיים וברגליים ובלי ויכוח בכלל, ולא מעניין אם הוא בן של או אח של!!!פה הכל חפיף ולכן לא עושים כלום בנידון, בארצות הברית יש זכויות לאזרח והן מוגנות מאוד ולא ניתנות לויכוח, אבל יש גם חובות וזה לשמור על חוקי המדינה בקפידה,
החוק נועד להגן על הדמוקרטיה, ולא הדמוקרטיה צריכה להגן על החוק.. תחשבו על זה . . .

על פטנטים כמה פעמים שרוצים אין סיבה שמוזיקה לא יהיה ניתן

למה רק מוסיקה? האם יחול אותו כלל על ספרים משומשים ויאסור מכירתם ללא הסכמת בעל הזכויות?

בתור אדם שמאמין בזכויות יוצרים, קונה משחקים ואפילו דיסקים (אחרי ששמעתי אותם...), אני לא מבין את השופט הזה. החברה מתווכת בין מוכר לקונה ללא שיכפול (למעשה, וזאת בעוד שכל ילד יכול להשיג את המוצר ללא תשלום!). האם אותו שופט יבקש אישור מטויוטה כשאני ארצה להחליף אוטו? הרי מכירת דיסקים יד שניה קיימת וחוקית, אז מה רק מפני שקל לשכפל מדיה דיגיטלית הוא אוסר על אופציה הגיונית, טבעית ואפילו הוגנת (הציעו אחוזים לאמנים). תמוהה, מריח כמו שוחד!?

מהסיבה הפשוטה שב-Terms of agreement יש לך סעיף שאומר שהמוסיקה היא לשימושך האישי בלבד. משמע אתה מתחייב שלא למכור אותה למישהו אחר. אגב קבצים זה משהו מאוד מיוחד - גם אם אתה מוחק אותם אתה לא באמת מוחק אותם.
כל איש מחשבים טוב יודע שצריך לפחות 7 פירמוטים מלאים כדי באמת למחוק משהו. תמיד אפשר לשחזר דברים. בגלל זה סוכנויות ביון משמידות כונני זיכרות בשריפה - כי אתה כמעט אף פעם לא באמת יכול למחוק מהם מידע.

קניין רוחני זו המצאה שאינה דומה לקניין רגיל כי כשהתוכן משוכפל בעל התוכן לא ניזוק ממש אלא רק מאבד את זכותו למכור אותו במחיר מופקע.
מי שדורש להתייחס לקניין רוחני כקניין צריך לאפשר גם מכירת יד שנייה.

חוקי הקניין הרוחני אינם עקביים, אינם מוסריים ודינם להעלם כפי שנעלמו חוקי העבדות וחוקי הפאודליזם.

המקרה מעלה תהייה לגבי ההשלכות שלו על הדרך שבה אנחנו יכולים להשתמש בסחורה דיגיטלית. שהרי מדובר במוזיקה שנרכשה חוקית.

 

לא ניתן לרכוש מוזיקה!!! מוזיקה זה לא מכונית, סרט איננו מקרר ויצירה איננה חפץ.

 

הבעלות בדבר מה היא הזכות הבעלדית להחזיק בו ולעשות בו כרצון הבעלים.

ביצירה (מוזיקה, שיר, סרט, ציור) פשוט אין כזו זכות.

 

אם קניתי טוסטר, הוא שלי ואני יכול להחזיק בו, להעביר אותו לחבר או להשמיד אותו. אם כתבתי שיר אני לא יכול להעביר אותו לחבר - אני רק יכול לתת לחבר עותק. השיר עדיין נשאר אצלי (גם אם נתתי לו את הדף שעליו רשום השיר), אני גם לא יכול להשמיד את השיר.

 

על מנת שאפשר יהיה למסחר את היצירות ולאפשר ליוצרים להפיק מהן כסף נוצרה בדין זכות חדשה - זכות יוצרים (וליתר דיוק אגד של זכויות). את הזכות הזו ניתן להעביר מאדם לאדם. אבל מי שיש לו זכות יוצרים לא חייב למכור אותה, הוא יכול לתתן רשיון באיזה תנאים שהוא רוצה וזה בדיוק מה שמקבלים ש-"קונים מוזיקה" - רשיון בלבד ולא את זכות היוצרים.

 

ומכיוון שרשיון הוא בעצם סוג של חוזה - הרי שמי שמוכר את הרשיון יכול לקבוע בו איזה תננאים שהוא רוצה, לרבות איסור להעבירו הלאה.

 

השאלה האם תנאי כזה ברשיון הוא הוגן - היא סיפור אחר לגמרי. אבל נכון לנמצב החוקי היום... זה אפשרי.

 

שוק כזה מייד יוצף בעותקי "יד שנייה" של מוסיקה שאין בינם לבין העותק המקורי שום הבדל.
אף אמן לא יוכל למכור אלבום יותר משלושה חודשים.
לא נשמע הגיוני כלל - החלטת השופט מידתית...

אי אפשר לשים שוטר על הביטים. תשבחו מזה

נפלא שנתבעה והפסידה חברה שפעלה כחוק.

עכשיו ניתן להשתמש בזה כתקדים האומר כך:

באם אני, כאדם פרטי, עשיתי אי פעם כל דבר שנחשב כניתן לשיכפול - כתבתי ספר, שיר, קטע קוד או ייצרתי סרט, סרטון יוטיוב וכו'...

אפילו שהחוזה ביני לבין החברה שרכשה את הזכות לשכפל ולהפיץ את החומרים שלי הוא חוקי לחלוטין, החברה תהיה מחוייבת לקבל אישורי על כל שכפול והפצה נוספים ובנוסף תיתבע רטרואקטיבית על כל הפעמים שלא נהגה כך.

ותקדים הרבה יותר ראוי ומבורך:

על כל יחידת שילומים ששילמתי ממשכורתי, שלא בהעברת מזומנים פיזית אלא על ידי פעולה שמצריכה רשת מידע, ושלאחר מכן שומשה והופצה ע"י אותה חברה פרטית או ציבורית, אני זכאי לתבוע מכיוון שאני ייצרתי לעצמי תזרים שילומים זה ע"י עבודה במשלח ידי. בנוסף, כל יחידת שילומים עתידית שאני אעביר ברשת תהיה מחוייבת בדיווח על הנעשה בה בכל שלב עד להגעתה ללקוח קצה ובאישורי על הפצתה.

אין פה שום שאלה
בעלי החומרים המקוריים לא מרשים למכור את השירים הלאה
זה רשום מפורשות בתנאי הרכישה של השירים בחנויות המקוונות
לכן, אף אחד לא יכול למכור

המחיר בו מוכרות החברות את השירים מלכתחילה לוקח בחשבון שהרשיון לשימוש הוא רק עבור עותק אחד של הקונה

לקנות מוזיקה
חברות המוזיקה עושות מליונים על חשבוננו וזה לא מגיעה להם
הם תובעים את כולם אפילו שלא מגיעה להם ומנצחים בגלל שיש להם כח וכסף
הגיעה הזמו להפיל אותם

נשלח מהסלולארי שלי

בטח זה לא בגלל שיוניברסל הציעו לו ממתקים

רק בזכות זמרים זכה אובמה וככה הוא גומל להם

נשלח מהסלולארי שלי

אל תיתממו, אתם גונבים כאשר אתם מורידים.

... אני ״מת״ על איך עכשיו יצוצו כל הגנבים הקטנים ממדינת הגנבים הגדולה וישתמשו בפסק דין הזוי אחד כדי להצדיק את המשך הגניבה של כל מה שהם יכולים לגנוב בלי להתפס, ולכן הדבר היחיד שאמור לעצור אותם הוא מצפונם (שבמקרה זה מכובה בבירור) והכרה בכך שלא הכל מגיע להם (הכרה שאינה מוכרת בברבריסטן (aka ישראל)).

נו, קדימה, גנבים! אין חופש בארה״ב, זו לא גניבה אלא העתקה, שהאומן חתפרנס מהופעות...

לפחות לו היו לכם תירוצים חדשים... האמת היא שאתם גם גנבים וגם לא מקוריים...

נשלח מהסלולארי שלי

Bein' a pirate is alright with me
Do what you want 'cause a pirate is free
You are a pirate!

Keep on seeding, these judges won't change an iota.

די ברור שלרוב השופטים שם אין מושג במוזיקה והם בטח עדיין שומעים מוזיקה עם גרמופון- אחרת לא ברור למה הם בעקביות מסכימים לפגוע בזכות הקניין של רוכש הקובץ לטובת המפיץ הראשון שלו- אפילו כאשר ברור שאין כאן שום פגיעה בקנינו, למה הם לא אוסרים גם מכירת רכבים משומשים?- הרי גם במקרה הזה המפיץ הראשון של הרכב לא מקבל אגורה ממכירת הרכב כ "יד שניה", שוק "יד שניה" מגלגל מיליארדים, ואין שום הבדל בין קובץ דיגיטלי (שנקנה כחוק כמובן ולא הועתק באופן בלתי חוקי) לבין חולצה משומשת שנמכרת באיבי.

מצד אחד מבקשים את החשיפה וה"לייקים" שלנו בפייס וביוטיוב ואז תובעים אותנו אם אנחנו נהנים לשמוע את המןסיקה שאנחנו בעצמנו פרסמנו בחינם עבורם!!! בעעעע

בסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים היו הרבה העברות של מוסיקה מדיסק למדיה דיגיטלית. חברות התקליטים הפעילו לחץ ענק (כרגיל) על בתי המשפט ואלו בתורם הכריזו שכשאדם רוכש תקליטור הוא רוכש חתיכת פלסטיק ולא את השירים שעליה, ובגלל זה הוא לא נהיה בעל זכויות על השיר ואסור לו להעתיק את הדיסק או להמיר את המוסיקה למדיה דיגיטלית.

על פי אותו הגיון של כבוד השופט, כל החנויות ספרים יד שניה מפירות אף הן את זכויות היוצרים של ההוצאות לאור

הזכות של הקניין של החברה זהה לזכות הקניין שלי, ואם לי אין זכות קניין על דבר שרכשתי, גם להם אין !

מעבר לזה זכות הקניין היא אחת מזכויות היסוד של כל אדם - הזכות לצבור רכוש.

המשמעות של קניין הוא שהוא שלי - יש תנאים אך אם אתה לא עובר עליהם אין בעיה. השופט כנראה נקנה ע"י חברות או שעשה טעות חמורה של שיקול דעת.

 

הטיעון שאפשר לשכפל אותו - זהה לטיעון שאסור לאדם למכור רכב שברשותו רק כי מישהו אחר יכול לגנוב את הרכב...זה לא ממש טיעון בר הגנה ...ואין בו לשנות את הזכות של הבעלים המקורי. ואותו הטיעון תקף גם לחברות התקלטים בכל מקרה.