מעניקים לילדים הנאות חומריות עד כדי בחילה. כל היום מחבקים ומנשקים אותם. הם הנסיכים והדוכסיות של העולם. גאוני הדור. ומלכי היוניברס והיקום. תינחתו הורים. תפסיקו כבר לקרקר אחרי כל פיפס של ילדכם. תנו להם להתמודד עם קשיי החיים. כן,לא צריך לתת להם לטבוע בים. תהיו לידם למקרים קשים,אך תנו להם את ההזדמנות להתמודדות אישית. די כבר לתופעת הורי האליקופטר. אתם המזניחים הכי גדולים!

עצות חכמות

כול יום מסעדה קניון ביזבוזים לא פלא שאני מגיעה כול חודש בכרטיס האשראי ל15000 שבוע הבא לאילת קצת חופש

לכם זה נראה פעוט... לו זה כרגע כל עולמו.
האח שהציק ולא ננזף..
החום..
המריבה של ההורים בדרך..
כל מיני דברים כאלה...

מה לעשות, בילוי משפחתי הוא לא תמיד כיף.

אנחנו כבר הפסקנו להתרגש המדיבורים האלו.
לא היה כיף? אני מצטער לשמוע שלא היה לך כיף. אולי בפעם הבאה תנסה להנות יותר.

נשלח מהסלולארי שלי

מילה של אמא www.mamysword71.wordpress.com

ולנהל שיחה סבלנית עם הילד . מה אתם עושים סיפור . ותפסיקו לתת להם מיליון דברים כל יום ותראו איך הוא יהיה מבסוט

נשלח מהסלולארי שלי

אם נחזיק את זה בראש כהורים יהיה לנו יותר קל לשמוע את התלונה ולא נרגיש שהילד שלנו כפוי טובה נוראי. גם אנחנו ממש מתבאסים שבילוי בבית קפה/פאב נגמר וצריך לחזור לשגרה. נוכל לומר לו " היה לנו יום מאוד כיף ומלא חוויות, קצת לא מתחשק לחזור הביתה. גם אני מאוד נהניתי. נצא שוב לבלות ביחד בקרוב.

אני נוטה לצחוק איתו על התגובות שלו בסגנון של "אתה בטח נורא סבלת בקולנוע":)

אני התחברתי לכל מילה, ילדת הסנדויץ' שלי יודעת לנגן על כל המיתרים ולהוציא ממני את החלקים הכי פחות "הוריים". אני מקווה שזה יעבור לה כי באמת עצוב לחשוב שהיא מעבירה את חייה הצעירים בראייה של "חצי הכוס הריקה"

שמחזיר מנות במסעדה, מקטר בטיולים, הורס מסיבות.
נתבו את זה נכון והוא יוכל להיות מבקר המדינה.

זה לא מעכשיו זה כבר כמה שנים,כל דבר שעושים או שהולכים למקום כל שהוא הוא לא רוצה או שלא בא לו או אין לו כוח .ואם הוא כבר בא אז אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה זה נגמר בזה .שלא כיף לו ולא עושים בשבילו כלום ואנחנו ההורים נשארים עם הרגשה מגעילה כי גם לכמה לתת ולעשות את מה שהוא מבקש(שלפעמים הדרישות הן מופרחות)יש גבול.וגם לסובלנות.וגם כמה אפשר להתקפל לידו!!עד שזה מגיע למריבה וויכוח לא נעים

אנחנו למשל לא הורים שנותנים ונותנים בלי הגבלה ובכ"ז אחד מילדיי (יש לי 4) הוא ילד בדיוק כזה לא משנה לאן נלך גם בילויים פשוטים ונחמדים וגם יקרים יותר הוא תמיד ימצא את החצי כוס הריקה. ואגב השיטות של המומחה פה לא יעזרו ולא קשורים למקרה שלנו זה קוטריות בד.נ.א שלו

"כל ילד מחפש איך הוא יכול להרחיב את משך הזמן שההורה עסוק בו. גם תלונות עושות את העבודה. בדקו אם אתם אכן מפנים מספיק זמן להיות רק איתו, לשחק איתו, להקשיב לו באמת. לפעמים זה פשוט סוג של תזכורת".

מדובר בילד מפונק, מניפולטיבי ונודניק.
האשמה היא בהורים בלבד, שאינם מציבים גבולות מלכתחילה ושאינם מקפידים על כללי התנהגות נכונים בקביעות.

כי הורים היום הם בתקן : פסיכולוג\חבר\ארנק\ אוזן קשבת\ מישהו לרוץ אליו כמישהו מציק לו למרות שהוא התחיל ואפשר להמשיך לנצח הכל חוץ מהורים! חאלס כבר עם השטויות האלה, ילד לא נהנה וחושב שעדיף היה להישאר מול הטלויזיה ? אין בעיה פעם הבאה תישאר מול הטלויזיה. מה השטויות האלה מצד אחד מתחייסים אליו כאל ילד ומבינים את זה שהוא סתם מגזים ומצד שני מצפים ממנו לנהוג כמבוגר ולהבין שיחה בשפה של מבוגרים יאללה!!!! תאמינו לי כל הניו אייג' בול שיט הזה זו הסיבה שהמוסר הולך ופוחת כי ההורים הפכו להיות המלצה ולא חוק, פעם ילד היה עושה משהו לא במקום היה חוטף סטירה וזוכר טוב מאוד למה לא כדי לחצות גבול של הורים, ורוב האנשים הבוגרים היום (35-40 ) חטפו בשלב כזה או אחר מההורים איזה סטירה או מכה בטוסיק ורובם המוחלט אנשים נורמטיבים היום שלא ישברו חוקים של מדינת ישראל וחוקי החברה כי הם זוכרים טוב מאוד את ההרגשה של מה קורה אם שוברים חוקים.

כמו שההוא מעלי כתב הכל תלוי בחינוך, אם מגיל אפס חינכת את הילד לכבוד אליך הוא יכבד, ואם לא אז תהנה מהזיוני מוח שלו לנצח.

אדם חכם פעם אמר לי "חוסך שבטו שונא בנו" וואי כמה שאני מבין היום כמה זה נכון.

כל הקטע הזה של הילד כאלוהים יחזור אלינו כמו בומרנג. ילדים גדלים היום בהרגשה
שהם מרכז העולם והכל סובב סביבם וכל ציוץ כולם עומדים דום. אלוהים ישמור.

ולהמשיך להתאמץ להתרפס ולהתפתל להבין לנחש ולרצות אותו עד שיהפוך ליצור מאוס עוד יותר. לשיטתה: "ילד חכם ונבון" הוא זה היודע "איך להוציא את הוריו מאיזון". גועליות היא אינטלגציה. פינוק הוא תבונה. במקום פשוט להתעלם ממנו לחלוטין עד שיהיה קצת יותר נחמד. או להפסיק לתכנן עבורו ימים ושעות כדי שיחכה להם קצת. או לקבוע לילה תשעה חודשים לפני הלידה ולשים קונדום. או להסיר אותו ופשוט לא להקשיב לסוכנות מכירות נמרצות של מכונים לייצור הבלים.

ושיתבייש!!
פשוט מאד, לא גבוה מדי.
וילדים מבינים.

נכון חשוב להתחבר לרגשות הילד ולשתפו , אך מותר בזמן הנכון לא בשעת תלונותיו לכוון ולהדריך על הכרת הטוב על מאמץ ההורים.. אנו לפעמים כהורים שוכחים את תפקידנו ולא צריך רק למצוא חן בעיני הילד ושהילד יהיה מאושר, כי סופו כמו העץ הנדיב

זה עניין של אישיות.
ככה הוא נולד. פסימי, רואה בהכל שלילי, זה לא כיף תמיד אבל זה מה שיש וצריך לעבוד על עצמנו לקבל אותו ככה.
זה גם יכול להיות סימן לדיכאון, קושי אמיתי להנות ממה שהיתר כל כך אוהבים.
שימו לב.

כשטוב למישהו כל הזמן אז הסטנדרטים שלו עולים כל הזמן ואז בסופו של דבר הוא לא יעריך את זה שטוב לו, ושום דבר לא יספק אותו, לכן כשממעטים להשקיע בילד ורק לעיתים רחוקות עושים למענו משהו - לוקחים לבילוי או נותנים מתנה זה יהיה משמח יותר ובעל ערך גבוה יותר, כי זה חסר לו. הרבה אנשים לא מפנימים את זה ולא מבינים שלתת כל הזמן בלי גבולות זה ללא ספק מקלקל את הילדים שיוצאים הרבה יותר מפונקים ומושחתים .