הספר היה אכזבה כבר הרבה לפני זה. ולא רק למבוגרים. בתור נערה בטווח הגילאים להם זה אמור להתאים ניגשתי לספר בציפיות גבוהות יחסית, כי כל החברים שלי (לא שיש כל כך הרבה, כן?) המליצו לי על זה. ככל שהספר המשיך גיליתי עלילה רדודה, דמויות לא משכנעות וכתיבה כל כך מרושלת שזה כואב. הסופרת כנראה ראתה שיש גל של רבי מכר שאמורים לפנות לנוער "גיקי" יותר, מד"ב ופנטזיה, והחליטה שאם לסטפני מאייר מותר להרוס בשבילנו את הערפדים, שדים בשבילה זו מטרה לגיטימית. אפשר להריח את העצלנות דרך השורות. אילצתי את עצמי לקרוא עד לעמוד האחרון ולמרות שהיה לי את השני בבית, לא הצלחתי לגרום לעצמי לקרוא אותו. עצוב לי שאנשים בגילי גדלים במחשבה שלזה קוראים "פנטזיה" (או במקרה של משחקי הרעב, "מד"ב").
|