זו האמת ואיתה צריך לחיות.

ריגשת אותי , יש לי דמעות בעיניים , את נשמעת אישה טובה ומדהימה ... הגיע לך האושר שחיכה לך בקצה.... ♥

הרצון שלך בילד והעובדה שיש לך כסף לא אומרת שמותר לך לשכור באיבריה של אישה הודית. חבל שזה חוקי.

אני מכיר את תמי. יש לה לב זהב! מגיע לה להיות אמא!

את נשמעת בן אדם טוב וכך גם בעלך.

הכי חשוב לילדים בית חם והורים טובים ומעניקים - בטוחה שתהיו הורים נהדרים!!

בהצלחה רבה לכם!

ועכשיו את שוכרת רחם של אישה ענייה מהודו (שלא ברור אם היא רצתה בזה בכלל) כדי להביא ילד שיסיים תיכון כשתהיי בת 70+. לא עדיף לשמש משפחה אומנה לילדים קצת יותר גדולים שבאים מבית הרוס ולעשות מעשה טוב על הדרך?

מסכן הילד. לכל מקום שתלכי איתו הוא יתבייש בך. בדוק!

לכי על.זה. מזל טוב חמודה. תגשימו חלום

עם לב אוהב ענקי כמו שיש לך ולבעלך הייתם ראויים להיות הורים לילדים שלא שפר עליהם גורלם. אני אם מאמצת לנער מתוק ומקסים שאימצתי כשהוא היה תינוק בן מספר ימים ואני לא יכולה לתאר את ההתרגשות ביום שהוא קרא לי אמא לראשונה. את נראית לי אשה מדהימה עם הרבה אהבה ואני מאחלת לך להיות אמא בכל דרך שתבחרי. שום דבר לא מאוחר מדי לא הגיל ולא המאמצים להביא תינוק הביתה. הרבה בריאות הצלחה וגידול קל !

כנראה תמי מימשה את הפוטנצילים שלה מלבד אחד

סטטיסטית יש לו סיכוי הרבה יותר גדול מילד אחר, שחס וחלילה יאבד את אימו כשהוא עדיין ילד, ו/או שילדותו תהיה תחת צל כבד של התמודדות אימו עם מחלה קשה אחת או יותר. למשל, הסיכוי לקבל סרטן או סכרת הוא הרבה יותר גבוה בגיל 60 מאשר בגיל 35. וזה עוד בלי לדבר גם על המחיר הפסיכולוגי של לעג ובדיחות מכיוון ילדים אחרים על גילה של האם. כמובן, לא צריך לקפוץ לקיצוניות השניה ולהביא ילדים לעולם בגיל 16.

אל תביאי ילד בגיל 54 ,הילד רק יסבול, בגל 68 תחגגי לו בר/ת מצווה? איזה ילד יירצה להיות ליד סבתא/אמא שלו בבר מצווה. תתעוררו אנשים פתטים וחסרי רחמים כלפי אחרים.

לכל אלה שומרים שאהבה יותר חשובה מהגיל, אז נגיד שהילגד יקבל אהבה 10 שנים ראשונות ובגיל 10 אמא שלו תהיה כבר בגיל זיקנה עם כל מחלות הזיקנה ,ומה הוא יעשה? מי ילווה אותו בגיל הטיפשעשרה?אתם לא חושבים על זה?

חולמת שיהיו לי ילדים (אם דרך אימוץ ואם בדרכים אחרות). כולנו עושות טעויות בחיים שלנו, וזה לא אומר שבגלל שאנחנו בררניות, לא הצלחנו להתחתן. אני פשוט פספסתי קצת את החיים שלי. חשבתי כל הזמן שלעולם לא אזדקן, הייתי מאד שאננה.הייתי במערכת יחסים עם גבר 25 שנה. אפילו הייתי בהריון, אבל הוא ביקש שאבצע הפלה. ברוב טמטומי - הסכמתי. אז לכל אחד יש את סיפור החיים המורכב שלו, ומי אתם הקוראים הלא מפרגנים שתשפטו אחרים? החיים של כל אחד תלויים בו, ואם יש לתמי ולבעלה אפשרות להשיג ילד באמצעות פונדקאות - מדוע לא ילכו על זה? זה לא הענין שלכם אם הם יהיו מאד מבוגרים כשהילדים יגדלו. אין לי ספק שהם חשבו את כל המחשבות הללו ובסופו של דבר, החליטו החלטה אמיצה מאד. הם יוכלו להסתדר גם בלי עזרת ההורים, גם אם ילכו לעולמם, הילד ודאי יטופל על ידי הילדים הבוגרים של הבעל, בקיצור, תמיד אפשר להסתדר. אנא מכם, תפסיקו את כל ההשמצות מעל דפי המסך, תפרגנו קצת, פרגון אף פעם לא הזיק לאף אחד. ולתמי ושלמה, אני מחזקת את ידיכם, ולהלואי ותזכו לגדל צאצא משלכם, ולא משנה באיזה דרך הבאתם אותו לכולם. מול כזאת אהבה (גם ביניכם וגם לרצון להיות אמא), אף אחד לא ינצח אתכם. ב ה צ ל ח ה !!!!!! מכל הלב.

אין שום הבדל בים ילד ביולוגי לילד מאומץ , את שניהם אוהבים באותה המידה

אלוהים ישמור. רק על זה היית נפסלת אצל רוב הגברים על סעיף חוסר עצמאותו ותלותיות בהורים.
לא חשבת לרגע שאת צריכה כבר לפני יותר מעשרים שנה לפתח את העצמאות שלך ולגור לבד?
לי באופן אישי זה נראה הרבה יותר מוזר מלהיות אמא בגיל 54.
איך את מצפה להיות מסוגלת בגיל כה מבוגר לטפל בתינוק אם מעולם לא היית מסוגלת באופן עצמאי לטפל בעצמך ולא להיות תלויה באף אדם אחר במשך כל חייך?

האם את חיה את המציאות העכשווית?????

את תהיי אימא נפלאה!

אני כותבת כדי לתת לך את נקודת המבט של ילדה שגדלה במשפחה קטנה של הורים מבוגרים.
הורי התחתנו בגיל מבוגר ( אלו היו נישואים שניים עבורם, ללא ילדים קודמים). כשאימי נכנסה להריון איתי זה התרחש באופן טבעי ואילו היא הייתה בטוחה שמדובר בגיל המעבר.
אבי היה באמצע שנות החמישים ואילו אמי באמצע שנות הארבעים.
בגלל גילם המתקדם אני נשארתי בת יחידה.
יש לי משפחה מהממת. הורי אוהבים אותי עד מחנק, אני כל עולמם ויודעת זאת ומעריכה זאת.
אבל, כל חיי ידעתי יש משהו שונה במשפחתי. הורי לא יכלו לעשות ולהשתתף בפעילויות שונות, להיות הורה זו גם עבודה פיזית קשה. הורי הכינו אותי נפשית לכך שאני עשויה לאבד אותם בגיל צעיר. כתוצאה - כל הזמן חששתי להם מכיוון שאין לי מלבדם אף אחד.
נכון להיום אני בגילאי השלושים שלי הקמתי משפחה, ולמזלי הורי עדיין איתי ובמצב טוב יחסית, דבר שאינו מובן מאליו.
וכל כובד טיפול בהורים יחד עם דאגה לאנשים היקרים לי נופל עלי לבד. מגיל צעיר מאוד אני מבקרת בבתי חולים מסיבות כאלו ואחרות, כל פעם עם הורה אחר. אני עושה זאת באהבה ובכאב גדול מעורב בפחד שלא עובר מגיל צעיר- שזאת עשויה להיות הפעם האחרונה שלים איתם.
עלייך לזכור שאני בורכתי, הורי מדהימים והם עדיין כאן ומנסים לאפשר לי לחיות את חיי בצורה רגילה. אבל לגיל שלהם יש השלכות שקצרה היריעה מלפרט.
עלייך לדעת למה את נכנסת ומכניסה ילד.