אני יכול להעיד שישנו רצון גדול להביא נשים כחברות סגל וישנו פרגון לאלה שכבר במערכת (לפחות מצד חברי הסגל היותר צעירים). הבעיה העקרית היא ההיצע. אם בוחנים את מספר הפוסט-דוקיות לעומת פוסט-דוקים, מגלים שקיים מחסור מאד גדל בנשים, ולכן לא משנה כמה אנחנו מנסים להיות אקטיביים בלחפש מועמדות טובות, אנחנו בבעייה. כפי שפרופ' כרמי העלתה, הבעיה העקרית היא לשכנע נשים לצאת לפוסט-דוק. מבין הדוקטורנטים שהיו לי, הכי טובה היית בחורה, אבל חסרו לה המרפקים והדחף העצמי הדרוש כדי להתקדם במערכת, למרות שניסיתי לשכנע אותה. לגבי מדעי הרוח והחברה, אין לי מושג מדוע ישנה הטייה מגדרית. הניחוש שלי הוא שזו לא הסיבה העקרית שמניתי.

מציעה לכונן תוכנית קידום ומנהיגות נדית באקדמיה כבר מהתואר הראשון, שתציג מה נדרש מנשים כאלה ותדריכן איך לשלב משפחה עם עבודה אקדמית מאומצת.

נשלח מהסלולארי שלי

מיחס לא שוויוני בקידומים ורק מיעוטה באירצון של הנשים להתקדם בעולם האקדמי. רוב הנשים שקיבלו משרת סגל רוצות להתקדם ועושות הרבה כדי שזה יקרה. הקידומים של נשים יותר איטיים מסיבות סוביקטיביות...

אני הייתי בבית עם כל אחד מילדי כשנה וחצי הקשר ביני לבינם הוא לא כמו של אבא ״רגיל״ ועדין שבוכים או עצובים ואמא שם היא התשובה. ילדים צריכים יותר את אמא יותר חמלה יותר חום אי אפשר להסביר את זה לא משנה כמה האב יהיה רגיש הוא לא אמא. ובגלל זה. זה נורמלי שאמהות יהיו פחות שקועות בשטות הזו שנקראת אקדמיה ויותר במה שחשוב באמת. משפחה!! וגברת תמר על תצטערי שיותר נשים בוחרות משפחה על אקדמיה זה אומר שהרוב יודעות באמת מה חשוב. וזה מראה על אינטליגנציה. לא תארים.

נשלח מהסלולארי שלי

ומדוע לא לתת ייצוג מתאים לדתיים המהוים 40% מהאוכלוסיה. ןלעןלים החדשים. אסור לתת תפקיד לאשה רק כי היא אשה. לתת תפקידים רק לפי כישורים. הבכי הנשי הקבוע נימאס ולא עובד יותר.

אה רגע, רק למזרחים אסור להתלונן על אפליה בישראל?

נובע בעיקר מכך שהפרופסורים של היום גויסו כאנשי סגל לפני 15-30 שנים, ואז גייסו הרבה פחות נשים מאשר היום. העלאת אחוז הנשים בסגל האקדמי הוא תהליך מתמיד, שיבוא לידי ביטוי מלא בדרגות הבכירות רק עוד כ-20 -30 שנים.

מדוע נשים רוצות מישרות רק בניהול , במועצות מנהלים וכד? הן מוזמנות לטפס על עמודי חשמל לעבוד במפעלים פולטי עשן, בחקלאות בשמש הקופחת. , ביחידות הלוחמות בצבא לשם אתן מוזמנות

נשלח מהסלולארי שלי

איזה תירוץ עלוב.
האקדמיה היא מוסד שוביניסטי כוחני, ונשים שמצליחות להשתחל לסגל האקדמי - לאחר שעמדו בתחרות אכזרית ונדרשו להציג הישגים גבוהים פי כמה ממתחרים גברים על אותו תפקיד - נתקלות לא בתקרת זכוכית, אלא בתקרה מבטון מזוין. במסגרת חובות האדמיניסטרציה של אנשי סגל בכיר, הן מנותבות לתפקידי שירות ולא לוועדות או לתפקידים שמאפשרים צבירת ידע וטוויית קשרים בתוך המערכת. הן מקבלות משכורות נמוכות יותר שמוסוות כתוספות שכר לגברים בלבד, והן בהחלט מקבלות מסרים שוביניסטיים חד משמעיים בישיבות שבהן העגה הצבאית מנצחת או לחילופין, מושמעות בדיחות שוביניסטיות. ההדרה שיטתית כל כך, שחלקן נסוגות לתוך עולמן המחקרי. לתלות זאת ב"חשק" שלהן - כלומר במציאות אישית ולא במערך חברתי של הגמוניה גברית המאוימת מאד מכניסת נשים לתחום - אך בכל זאת רוצה להציג עצמה כליברלית - זה לא להבין דבר וחצי דבר. פרופ. כרמי היא דוגמה לעלה תאנה - לא למעמד נשים באקדמיה בכלל, ואולי כדאי שבמקום להיתלות ב"חשק" יקראו כרמי וחבריה את אווה אילוז.

היות ובהגדרה "פרופסור חבר" נכלל "עמית בכיר" - הרי שהפער גדול עוד יותר נשים רבות ומצוינות, בלית ברירה בוחרות במשרת "עמית", משקיעות את מיטב רעיונותיהן, כישוריהן ומרצן תחת ניהולו של הפרופסור, ובסופו של דבר - הוא זה שיקצור את פרי עמלן... עצוב... לו ניתן היה לקבל משרה על בסיס פוסט דוקטורט מוצלח בארץ - שהרי השיפוט ממילא נגזר מאיכות הפרסומים - כולנו היינו יוצאים נשכרים...

גדול פלאים ממספר הגברים?

ישבתי בעשרות וועדות פרסונליות. אין *שום* אפליה נגד נשים -- ההיפך הוא הנכון.

למה להילחם ולהרוס משפחות למען אידיאל חסר תוכן? נשים מעדיפות להקים משפחות וזה טוב לכולנו. מי שרוצה מבחירה לתרום בתחום האקדמי ולהקריב, שיבושם לה, אבל התקשורת לא צריכה דווקא לעודד אותן על חשבון המשפחה.

בתחום שלי, במדעי הרוח, רוב הסטודנטיות - נשים. רוב הפרופסורים - גברים. מדהים איזה יחס קיבל כל לובש מכנסיים אצלינו בחוג. יש בזה משהו טבעי. כשם שהידידות שנוצרה לי עם המנחה שלי היתה קשורה גם בכך ששתינו נשים, אך זה לא מאפשר לפרוץ את המעגל.
יש לא מעט תחומים, בפרט במדעי הרוח, שבהם הדרישה לפוסט בחו"ל היא קבעון בלתי מוצדק.
למה חייבים לנסוע לפוסט בחו"ל בספרות עברית למשל???
וכן, זה בהחלט מחסום משמעותי לנשים.