אבל איזו כתבה מלהיבה!
חלוצי מיחשוב שאין אצלם לא בלקסיקון.
פשוט נפלא לקרוא

נשלח מהאייפד שלי

בצחוק....

אנחנו אור לגויים והמדענים שלנו זוכים בפרסים.

הבעיה היחידה היא, שכל הפרסים האלו הם פירות של ההשקעה האדירה של המדינה הצעירה בחינוך. אבל מאז שנות ה-70 (ליתר דיוק, 77') החינוך בצניחה חופשית. חייבים לעצור את זה.

גם הנובל של וורשל וגם של שכטמן, הן פריצות דרך שנעשו בזכות חלוציות בשימוש בציוד חדש, חדשנות, ואומץ ותעוזה ללכת כנגד הזרם המרכזי. חשוב מאוד גם שהיה זרם מרכזי והיתה אז תרבות של חשש ללכת כנגדו.
השילוב של כל אלה הביא לפריצות דרך מדעיות.
אבל, חשוב להדגיש שלמרות שהתוצאה מצויינת בקנה מידה עולמי, רמת המדע שנדרשה כדי להשיג את התוצאות הללו לא גבוהה. מכיוון שהתחומים הם חדשים ועוד אין בהם הישגים גבוהים, מספיקה הראשוניות כדי להצליח. הרבה יותר קשה להגביה את הרף בתחומים שרבים וטובים כבר עמלו עליהם והגביהו אותו מאוד.
לכן, אני לא חושב שיש כאן מקום להשתמש במילה גאונות, אלא במילה נועזות.
שימו לב שהציטוט של ממליץ הקביעות משקף זאת. הוא מתאר את וורשל כאדם שפורץ דרך ולא אחד שמוכשר יותר מאחרים.
בגלל זה גם, הנובל מגיע לוורשל יותר מלשני שותפיו, והנובל משקף גם יותר חוצפה ישראלית. ההישג גם נעשה בישראל על ידי ישראלי שגדל פה ולמד פה ובזכות אופיו הישראלי, לכל המבקרים על ה"ניכוס הלאומי" של הפרס.

… וספק אם אוכל לזכור משהו, אך גאווה התמלאה בי למקרא הדברים. כל הכבוד לך ולחברך לפרס. המשך לעשות חייל, להנות מעבודתך ולהצליח.

קראתי הכל, מקסים. לנסות להביא דברים מסובכים כאלה לאתר שמיועד לאזרחים רגילים, זו משימה לא פשוטה בכלל, כל הכבוד.

מרענן למצוא כתבה כזו ב ynet, בין בליל הרכילויות והדיווחים הבלתי פוסקים אודות שלל סלבס רדודים ועלובים. הגיע הזמן שמערכת ynet תנסה להרים מעט את הרף מעל למכנה המשותף הנמוך ביותר, ותספק לקוראיה תוכן ראוי, מעניין ומסקרן. הגיע הזמן שגיבורי התרבות שלנו לא יהיו פליטי ריאליטי, אלא אנשים כפרופ' וורשל.

זה לדוקטורים לכימיה .

הרעיון המרכזי בכתבה הוא שבטבע קיימת חוקיות גם כאשר התופעות מורכבות ביותר. הגאונות היא במציאת הנוסחה לחוקיות כך בימי ניוטון כך בימי איינשטיין וכך גם כיום.