הם המופרעים ביותר בהיסטריה

לכי לערבים , לכי לפליטים , הם מחכים לכן בנות ישראל "החסודות"

אני כבר לא

לבדוק טוב האם בכל הפגישות שילמת את חלקך, או עשית הצגה שאת רוצה לשלם והוא הרגיש בהצגה.
האם גם את הזמנת אותו, הסעת אותו, הענקת לו תחושה של אהוב, ולא תחושה של נהג וכספומט.

וגם אם בן-הזוג יצהיר שוב ושוב שהוא אוהב אותה, בת-זוגו לא תאמין לו. מבנה אישיות קשה מאד לשנות במיוחד כשהוא נשען על היסטוריה של דחיות ומשברים שגרמו לאשה פיחות בערך העצמי. אישה כזו שמתאפיינת בתחושות קורבנות, משברים בלתי פוסקים ביחסיה עם בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה גם כשכבר יש לה זוגיות, תתקשה לתחזק זוגיות מספקת לאורך זמן אם היא מסרבת לטפל בעצמה. ל'מלא עצמך ב'תדר של אהבה' זו עצה חסרת ערך אם אין רצון להתגייס לשינוי עצמי אמיתי שכרוך בעבודה מכאיבה ולא פשוטה מול מטפלים מקצועיים. הבעיה אם נשים מהסוג ששחף תיארה היא שבגלל מבנה האישיות המורכב, דווקא הן שזקוקות לטיפול הרבה פעמים מסרבות לקחת אחריות על דפוסים חוזרים ונשנים של התנהגויות מצדן שגורמים לסביבה להתרחק מהן. לרוב הן יעדיפו להטיל את האחריות על בני-זוג, משפחה, חברים ועמיתים לעבודה.

המאמר בקישור הבא עוסק במה היא אהבה; מתמקד בראיה הרוחנית על פיה אהבה הינה המהות שלנו; בוחן כיצד צמצמנו את מרחב האהבה שאנו חווים, התרחקנו מעצמנו והתחלנו לנהוג כקבצנים של אהבה; וכיצד ניתן להתחבר למי שאנו באמת ולחיות כמקור של אהבה ללא תנאי. המאמר כולל פתגמים מעוררי השראה על אהבה.
http://simply-yoga.co.il/love/

אבוי לטמטום

נשלח מהסלולארי שלי

לא מאמינה לאנשים שאומרים שהם מחבבים אותי כי לדעתי בני אדם פועלים תחת אינטרסים בלבד

לא רוצה שיתנהגו אליי בצביעות כפי שאני לא מתנהגת לאנשים בצביעות (החיוכים שלכם יכולים להיכנס לי לתחת!!!)

קואצ'רים - אפילו כשהם אומרים משהו נכון,הם חייבים להפוך אותו למשהו שטותי.

נשלח מהסלולארי שלי

יופי של גישה וכתבה מצויינת!!

נשלח מהסלולארי שלי

מת להכיר אותך
לתת לך אהבה
חום רוך פינוק
שיחות נפש לתוך הלילה
לבלות לטייל
לרקום תוכניות יחד
להיות שותפים
שותפי אמת
לשמוח בשמחת השני
לכאוב כאב השני
לדאוג בכנות זה לזו
לעטוף זה את זו באהבה עד אין קץ
כי צמאה נפשי אלייך
וגופי עורג לגופך
להתמסר לך עד כלות
להיןת שם בשבילך
שלך העייף מבדידות
וזועק לאהבת אמת
מחכה לך אהובה

בהמתיות אגרסיביות קמצניות נצלניות שקרניות ועוד ועוד ועוד.נשים ישראליות = סכנה שומר נפשו וכספו יברח

כל אלה שאומרים שבחורה מכירה מישהו ו"מתמסרת מהר מדי" איזה שטויות אתם מדברים!!! אני יודעת שכשאני מכירה מישהו דבר ראשון אני אומרת לו אני מחפשת משהו רציני ומי שמחפש שטויות שלא יטרח לפנות אליי אפילו והם אומרים כן כן גם אני ומהפגישה הראשונה מנסים להגיע ל"מטרה" ככה גברים מתנהגים באמת ואני אחת שעושה את המוות אין מצב שמישהו יתקרב אליי אם אני לא בטוחה במאה אחוז בכוונות שלו ועד היום היו לי שלושה קשרים רציניים וזהו 99% רוצים רק דבר אחד!! אני הגעתי למצב שאני כל כך רעה לאנשים גם כאלה שבאמת באים בכוונות טובות כי אין לי סבלנות יותר ואני מעדיפה להיות לבד מאשר להיות עם איזה אידיוט שמחפש לבזבז לי את הזמן על השטויות!! כמה אפשר? אני נראית ממש טוב וזה כל מה שמעניין אנשים..בקיצור אני הפסקתי לנסות אם יגיע משהו מעניין ששוה את זה יגיע ואם לא אני בטח לא אהיה מאלה שמתחתנים ואחר כך מתגרשים...

חוק שימור המרחק. לעיתים רחוקות יתאהבו היפה והחנון. לרוב הזוגות שווים בערכם או קרובים לכך. בין שווים מתקיים חוק שימור המרחק. מהו חוק שימור המרחק? אף אחד לא "יודע" מה באמת הוא "שווה" בכל רגע נתון. לכולנו יש התנסויות עם הללו שלא היינו רוצים לפתח איתם מערכות יחסים לטווח ארוך. הם מתלהבים מאיתנו (כי בשבילם, אנחנו "מציאה") ולכן מנסים וממשיכים לנסות, לא מבינים למה מקבלים מענה קולי, ממשיכים לנסות גם בעוד שבוע, חודש, שנה. להם לא יוצא מזה כלום, אבל אנחנו צוברים סוג של התנסות.
ואז בא בן זוג שאנחנו מתלבטים לגביו, יש לו הכל חוץ מדבר אחד, או כמעט מספיק מהכל, אבל הוא לא אביר על סוס לבן כמו באגדות. חבל, כי הוא דוקא כן מתלהב, אבל ברגע שהוא מנסה יותר מדי, זה מעלה את הזכרונות מהפאתטי מהסיפור הקודם. וברגע שהאסוסיאציה מתבשלת לנו במוח, זה הנוכחי הופך לעוד אחד מהכלומניקים.
מה החוק פה? ככל שהוא מנסה יותר להתקרב, היא מתרחקת יותר, שומרת בקנאות על המרחק שהיא זקוקה לו להתלבטות.
אם הוא היה זורק לה "תתקשרי" ונעלם לשבוע, או זורק שהוא בדייוק לפני מילואים קרביים סודיים ולא יוכל להתקשר בשבועיים הקרובים (מתרחק, בלתי ניתן להשגה, וגם, אולי הוא לא כל כך יפה, אבל גבר, הוא כן. אולי. בטח יותר טוב מכלום) היא היתה עושה הכל לקצר את המרחק, מהכלום מעבר לאופק שהוא נותן לה, למשהו קרוב מספיק שאפשר להתלבט לגביו, שוב, המרחק הנכון מבחינתה.
תרגיל בחוק שימור המרחק : אל תתקשר בכלל. אחרי שבוע, תצלצל בדלת עם זר פרחים, אם היא תתרעם למה לא התקשרת, תגיד שהפתק עם המספר שלה התקלקל בכביסה, או שקיבלת מענה קולי ולא ידעת איך לפרש אותו, שהיית לחוץ בעבודה עם דד ליין של פעם בעשר שנים.
עוד תירוץ נפלא, הבעל של הבת דודה עבר תאונה ואתה לקחת על עצמך לטפל בילדים כי היא היתה ליד המיטה שלו, בבית חולים. הכל חוץ מלמתוח ביקורת, "ולמה את לא התקשרת". אם היא "אכלה צפרניים" בגלל שלא שמעה ממך, היא תבלע את זה ועברת את המבחן.
חוק שימור המרחק ממשיך לפעול גם כשמתחילים לבנות מערכת יחסים, אבל יש לבטים.
תמצא סיבות להיות עסוק ובלתי מושג, תן לצד השני לרצות לקצר את המרחק ביניכם. אם הצד השני רוצה להגדיל את המרחק ביניכם, תסכים בלי למחות. ככה זה עובד בכל העולם. כי ברגע שהם מקבלים את המרחק הרצוי, או סנטימטר יותר, המתלבטים נוטים לרצות אותך בחזרה. אם לא, המרחק הפיזי ביניכם גדול מדי וזה ממילא לא היה אמור לעבוד.
האם "נתינה" שוברת מרחק? מכירים מושגים כמו "סקס בפגישה ראשונה"? הבחורה "נותנת", משמע הבחורה "לא שווה". כל עוד אין מחויבות בקשר, כל נתינה מעבר לנשיקה על הלחי, שוקולד או פרחים מתפרשת כנסיון ליצור מחויבות בכוח. זוטות כמו שוקולד מראות תשומת לב, חיבה ורצינות בלי ליצור מחויבות לא נעימה בצד השני. כל נתינה מעבר לכך מייצרת מחויבות כבדה בצד השני. את הטבעת שאמא שלך קיבלה מהסבתא שלה צריך לשמור לחגיגות החמש שנים לקשר, או ה25. לא לדייט השני.
יש גם ירייה מתחת לחגורה. שיחה בה אתה "מתוודה כביכול" שהאקסית שלך רוצה אותך בחזרה, אתה היית מוכן להתפשר, אבל היא, האקסית, ממשיכה להתלבט, כבר שנים, ואילו אתה כבר בשל ומחפש קשר יציב ורציני. זה שקר לבן גס ובוטה, מכה מתחת לחגורה לצד השני שמוכן להודות בהכל, חוץ מזה שהיא בעצמה מתלבטת סדרתית.
הזדמנות בלתי חוזרת בשבילה לצאת מהמשבצת של חוסר התחייבות. אתה מראה לה ב"מראת הקסם" איך בדיוק אתם תיראו בעוד כמה שנים אם היא תמשיך "לשבת על הגדר". אבל בלי לקרוא לה "דפוקה מתלבטת" ישר בפרצוף, בצורה מפורשת.
זה לא את, זה האקסית שלי, אבל כאלה כבר היו לי מספיק.
זהו ניצול ציני של חוק שימור המרחק. כמעט יותר מדי ישיר, כמעט יותר מדי בוטה. לא שאני יותר מדי משוכנע שזה באמת הקשר הנכון, אבל אני שבע התלבטויות, בוגר ובשל לקשר מחייב ומוכן לקחת התחייבויות לקשר שאולי לא מושלם, אבל מספיק טוב. ההכרה שהקשר "מספיק טוב אבל לא מושלם" יוצרת מחויבות אצל שני הצדדים להשתדל, לא לקחת את הצד השני כמובן מאליו. ההיפך מהתאהבות שמהר מאד מתקררת או הופכת לקשר חד צדדי בו צד אחד כל הזמן "מחזר" אחרי הצד השני, מתאמץ למצוא חן, ליצור מחויבות בכוח, לא מבין שככל שמתאמץ יותר לקצר את המרחק, רק גורם לצד השני להתרחק. מי שלא מאמין בחוק שימור המרחק, שלא יאמין. זה עובד כמו החוקים של ניוטון, בפיזיקה. מה שלא מתקיים במהירויות יחסותיות, קירוב מספיק טוב למצבים יום יומיים. הנסיכה והאביר על הסוס הלבן קיימים בעיקר באגדות.

במבחן התוצאה, אין מנוס מלהגיע לאחת משתי מסקנות: או שהאשה הישראלית לא אוהבת, לא מעריכה ולא מעוניינת בכלל להיות עם גבר, או שהיא טיפשה ושטחית ברמות מטורפות.

כי בשורה התחתונה, יותר ויותר גברים מסתייגים, מאוכזבים, נזהרים וחוששים, מנשים בישראל.

זו עובדה.

אז או שזה מה שנשים רוצות שיקרה, או שהן ממש לא מספיק חכמות/מפותחות/בוגרות/כנות עם עצמן, מכדי להבין את החלק שלהן בתופעה הזו.

עצוב.

לרוב הנשים יש חוסר ביטחון, צריך ללמוד לחיות עם זה ולהתמודד. אני אומר לכן שלוש כללים ראשונים: 1. לא לחפור לגבר מהבוקר עד הערב בירידות על עצמכן (אתה אוהב אותי? איך אתה אוהב אותי? אני שמנה? יש לי אף גדול? ציצי קטן?) במקום זאת תגידי איזה כיף להכיר אותך (כן, גם אחרי 10 שנים) או אתה נראה טוב היום ותראו איך המחמאות חוזרות אליכן בחזרה. (כמובן במינונים נכונים.
2. לא לבטל את עצמכן ולא להתנשא. 3.לטפח את עצמכן ואת הבית שלכן

בסוף כשהן מגיעות לגיל שלושים ויאוש ...אז ..רק אז הן מתחילות להתפשר.
והבחור ההוא שהתייחס אלייך כמו נסיכה ונתן הכול ואת החלטת לשבור לו את הלב
..הוא כבר מצא את הנסיכה שלו ובנה לה את הטירה שלה, והיא מתעוררת לידו כל בוקר עם חיוך...
ומה אתך?..את יושבת שם ועדיין מחכה...

אני נשואה כמעט עשרים שנה לפני זה הייתי מאוד דומה לרווקה המתוארת בכתבה קודם כל להראות לכולנו שמעט מאוד השתנה מבחינה חברתית במשך השנים רק אחרי משבר של אבדן וכאב החלטתי לשים את עצמי באמת במקום ראשון ומפרגן ואז פגשתי גם את הגבר שהתיחס אלי כך כמובן שזה לא מושלם אבל כל אחד צריך למצוא את מה שטוב לו ולא מה שטוב בעיני אחרים

אתן הבנתן, נשים? הדדית!!!הדדיות ושיוויוניות בכל. גבר זה לא בנק או כספומט שלכן על מנת לנצל ולקבל מתנות, בזבוזים, נסיעות, בילויים וקניות. גבר זה לא בנק!

אצלי ואצל סביבתי זו שאלת השאלות..כבר המון שנים.
יש לי אהבה עצמית וערך עצמי- לא מלאה בעצמי לעייפה אבל מספיק כדי לזקוף חזה וראש.
אנשים בסביבה שלי תמיד מתארים אותי כמקסימה, כיפית, מלאת שמחת חיים ומצחיקה וגם בעלת עומק, חכמת חיים, משכילה ומוכשרת במה שאני עושה והישגית עם עולם מלא משלי ועדיין מספיק מקום לאחר.. אני נשית וסקסית , חטובה ויפה לא פחות מאחרות. אני משדרת נשיות רגועה וביתית. מינית עם פידבקים מעולים מגברים, אבל לא פרפרית וסוטציונרית. לא חיית מסיבות אבל יודעת לבלות וגם נהנית מבילוי בבית. אני אדם מפנק, קשוב, אכפתי וחם ומוכוונת משפחתיות. סגורה על עצמי אבל לא נעולה. לא שיפוטית או רכושנית ונותנת חופש וספייס. לא משחקת משחקים. תמיד הייתי כזו. ועדיין, גברים לא ׳נעצרים׳ עלי. דייט אחד- שניים ומעט סיפורים של יותר ומעט מערכות יחסים רציניות שלא
הבשילו .זה סיפור של שנים. ואני כבר באמצע שנות השלושים שלי ולא מצליחה להבין למה זה לא קורה. למה זה כל כך קשה. אני רחוקה מלשדר נואשות או לחץ ותמיד גברים מלאי שבחים כלפי אבל לא נשארים כדי לפתח קשר רציני, כל אחד מסיבותיו האישיות וזה מתסכל. אני מתחילה לחשוב שזה ענין של גורל והרבה מזל, ושמה שצריך לקרות יקרה. אין לזה על פניו שום סיבה אובייקטיבית, נפשית או התנהגותית.

אבל, לרוב. דפוקה רגשית. נטולת אניטליגנציה רגשית.
לרוב הישראליות שהכרתי היו שתי ידיים שמאליות, עושות הכל דפוק... אשתי לא מסוגלת להכניס חבילת נייר טואלט למתלה כמו שצריך... נכות רגשית וטכנית, אבל איזה פה!!! אוהו!