9. תמוה שמביאים. עניין נוצרי אמריקני פנימי לחלוטין.
מבקר תרבות גבוהה , |
עילאי ומתנשא |
|
(20.03.14) |
מבחינת ידע, לנו כישראלים (ונניח יהודים) דוברי עברית היפר-מודרנית, הברית החדשה מעניינת רק כתרגום של טקסט דתי משווה (למשל העובדה שפרק ו' פסוק כ"ו בספר מתיא עושה בעצם שימוש בדרשה משנאית פרושית, כדרכו של יהודי מימי ראשית התלמוד ששנה ופירש - והדברים האלו מובנים כיום רק אחרי תרגום זהיר חזרה מהארמית והיוונית לעברית המקורית). הנצרות האמריקנית בהקשר זה רוקנה מתוכן את האוונגליון המקורי. היא הציבה מחדש את ישו בחווה כפרית בוויסקונסין, וכפי שהמטורפת מרשת פוקס מייגן קלי צרחה השנה בטלוויזיה בעיניים בוהות לפני חג המולד: "ילדים, ישו המושיע היה לבן! וסנטה קלאוס הוא לבן!" בהקשר זה, גם האגדות הנוצריות המתחדשות, שעוסקות בעיקר בישועת הנפש הפנימית, כמו הסיפור של דיקנס האנגלי "רוחות חג-המולד" (Xmas Carols), או כמובן סליפי הולו, אינן שייכות לישראלי היהודאי של המאה העשרים ואחת. מ"רוחות חג המולד" למשל, נובעים מושגים שמובנים כמעט רק לדוברי האנגלית הנוצריים (מה שמכונה במקומות האלו gentiles, שבאופן די מפתיע משמעותו היא פשוט "נוכרים לא-יהודים", כלומר כדי להתבדל מהיהודים). למשל משחקי מילים על השם Ebenezer Scrooge גיבורו של דיקנס. מה לכם לראות דברים כאלו, מה אתם, דור רביעי לבלוגראס בטנסי?! אתם מגדלים מיקשת דלעות (ששמן הוא squash ולא pumpkin) בפנסילבניה?! אם הייתם מבינים את ההקשר והרקע אז זה היה עניין אחר. אבל להביא את זה נא זה מגוחך. אני דווקא מאוד בעד לדעת, וכמובן להכיר את ההקשר העמוק שבין מרי שלי עם פרנקנשטיין (ובעלה המשורר פרסי ביש שלי) לאדגר אלן פו עם העורב. אבל מי שצופה בדברים האלו כתם חסר מושג מפספס את הכול ומבזבז את זמנו. מי שלומד ספרות אנגלית, זה מעולה עבורו ומומלץ, אבל אני פשוט תמה כמה דברים נותרים סתומים וחסרי עניין למי שלא יודע מאיפה מומצאים שם רוב העניינים.
|