כל הכבוד טוב ללמוד ותמיד יש מה ללמוד :-)

אותו!!

לא לחכות שהילד יגיד או יהיה בשל או כל קשקוש אחר שרק גורם לילדים שלנו לשרוץ בצרכים של עצמם....

הגישה שלך הפוכה לזו ששמוצגת כאן לעיתים קרובות על ידי דפנה תייר.
אני לא מסכימה איתך כלל.

להגיד שזה לגמרי צריך לבוא ממנו זה פשוט הזנחה. אנחנו המחנכים.
אנחנו לימדנו והרגלנו את הילד לעשות בתוך חיתול -- והוא זה שצריך להגיד דיי על זה???!!!
מה עם אחריות שלנו כהורים??

כל אחד מציג את גדעתו כאיו היא האמת. בדיוק ההפך ממה שכתוב בכתבה, טוענת כתבה אחרת שגמילה איננה שלב התפתחותי. היא החלטה של ההורים ולא של הפעוט. נסיוני כאבא דווקא תומך בגישה הזו:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4417508,00.html

אני בתקופה שאני לא יודעת אם לגמול ילדה בת שנתיים או לא, האםהיא מוכנה לכך או לא.

מאוד עזרת לי:) וגרמת לי להבין שהיא עדיין לא שם.

תודה:)

מנסיון כשהילד בשל זה פתאום מגיע ביום בהיר אחד שהוא הולך לשירותים ומוריד חיתול ואז התהליך הוא מאוד מהיר. תוך יום-יומיים זה נגמר. בלי לחץ וכמעט בלי פספוסים. סבלנות... אין מה לדחוף, ללחוץ ולנדנד. אפשר לחשוף לעניין דרך חברים/אחים/סיפורים- והוא יגיע לזה!

אחר כך הילדים האלה נשארים בבית בגיל 30 כי הם עוד לא מוכנים לצאת,
ההורים מכינים להם אוכל בגיל 16 כי הם עוד לא בשלים להכין לעצמם

כמו שאני אומרת לילדים, אני אומרת גם לכם- כן, ההורים "מחליטים על" הילדים

אבל וקפדנות ועקשנות ושיטתיות..נכון זה קשה אבל שווה..לא לחכות עד שיתגייס לצבא..

שוכבים על המיטה בבית ההורים...

אנחנו לא שואלים תינוק קטן אם בא לו להרים את הראש, אלא משכיבים אותו על הבטן לכמה דקות כל יום כדי שיתאמן. אנחנו לא שואלים את הילד אם בא לו לעבוד למוצקים, אלא משנים את התזונה בהדרגה, ובחוכמה, תוך גירוי הילד להתקדם.
גם עם הגמילה אותו דבר.
לא מחכים עד שיבקש.

בעייתי שאתר מכובד שככ הרבה הורים עוקבים ונשענים על פירסום המומחים שלו

מציע לפתע גישה ככ שונה
אני מאוד מכבדת את הכותבת
אך במקרה הזה אני חייבת לציין שגמלנו את בנינו בן השנה וחצי בשיטת ״היענות לצרכים״ של דפנה תייר
והיתה הצלחה רבה
לנו, ולהורים הנוספים שאנו מכירים שגמלו בשיטה זו

גם במעבר לאוכל מוצק לא מחכים לילד שיתפוס כפית ויאכל לבד
זה עניין של אימון
ולגמרי החלטת ההורים.

בהצלחה לכל הנגמלים והגומלים!



נשלח מהסלולארי שלי

אנחנו נקטנו בשיטה של דפנה תייר.
חיכינו 5 חודשים שזה יבוא ממנו וזה לא עבד!!
אנחנו לקחנו יזום כל הזמן ואין פה שום גמילה.
בינתיים חזרנו לטיטולים ואני מקווה שבאביב הקרוב נוכל לגמול בצורה מהירה עם מוכנות של הקטן

אני גדלתי בגיל שנה, טיקטק ובלי עניינים מיותרים ומאבקי שליטה
תוך פחות מחודש היה לי ילד נקי ומאושר, ולא ילד שמרוח בהפרשות של עצמו עד שהוא מחליט
אנחנו ההורים, אנחנו הסמכות, אנחנו מחליטים

ומעבר לזה ככל שמחכים השרירים ששולטים על השלפוחית נחלשים והילד צריך להתמודד עם אתגר הרבה יותר גדול.

תעשו לעצמכם טובה, עכשיו מגיע הקיץ, הילד הגיע לגיל שנה, תושיבו אותו על הסיר, קצת סבלנות עד שיעשה, תעודדו אותו על הצלחה ואתם תדהמתו כמה מהר הוא קולט את הקטע

בהתחלה כל שעתיים שלוש הולכים לסיר ובין לבין הוא לומד להתאפק, ועוד כמה חודשים הוא כבר יגיד לכם מתי הוא צריך ולא יהיו עניינים.
כמו שהיה כשאנחנו ההינו ילדים!
אל תתנו למחקרים מעוותים של חברות בעלי אינטרס לשלוט לכם על התודעה.

בקרו באתר www.babieswithstyle.com
כל המידע הדרוש לגבי בריאות ומחירים לחיתולים.

הילד הוא המלך והוא קובע? מזה השטויות האלה?

הוא גם יקבע אם לשלוח ידיים לשקע חשמלי? או אם ללכת על המדרכה או על הכביש?

כמה ימים לפני שהורדנו את החיתולים שמנו לה את המכשיר התראה של פלא שיווק - הוא מאוד עזר לה לקשר בין פיפי לבין השירותים, לכן כשכבר הורדנו לה את החיתול היא ידעה מה צריך לעשות

גמילה היא מיומנות התפתחותית אמנם, אך היא בבסיסה מיומנות שניתן לרכוש אותה בתהליך מכוון ומושכל.

ההקבלה למיומנות זו לרכישה של אבני דרך התפתחותיות רגילות (זחילה, הליכה וכיו"ב), אינה מדוייקת משום שמנגנון ההבשלה בתחומים אלו הוא מובנה פיזיולוגית ומצריך הבשלה ואינטגרציה של מערכות רלוונטיות כמו מערכת השריר, העצבים, וכן חשיפה טבעית להתנסות ביום יום.

נושא הגמילה שונה, ובהנחה שאנו מדברים על ילד בן 2.5 עם התפתחות מוטורית תקינה ועצמאית בבסיסה, אין כל מניעה לפתח אצלו את המיומנות הזו באופן מכוון.

ילדים ישמחו לגלות שליטה ועצמאות בעשיית הצרכים, בייחוד אם זה מסר המועבר להם ע"י הסביבה.
על כן, ניתן בהחלט ללמד כל ילד שהתפתחותו הכללית תקינה והחל מגיל 2.5 ואף מעט קודם לכן בתהליך למידה מכוון ומושכל, להגיע לרכישת מיומנות העיסוק בצרכים לרמת עצמאות מלאה.
כל זה בפרק זמן קצר יחסית (ימים ספורים), באופן יעיל ובתחושה נהדרת של הצלחה והעצמה לילד ולהוריו. וכפועל יוצא גם, להשיג שליטה ברמה גבוהה כבר בשלבים ראשוניים ולהמנע מתקופה ממושכת ומתסכלת של פספוסים מרובים.

ההתייחסות הנ"ל מתמקדת בגמילת יום. שיפור בשליטת גמילה בלילה זהה באותה מידה, אם כי לעתים לאחר גמילת היום מגיעה גמילת הלילה באופן ספונטאני וללא צורך בהתערבות ספציפית.

מנסיוני, כל ילד סביב גיל שנתיים וחצי עם התפתחות כללית תקינה יכול להיגמל בפרק זמן קצר מאד, בהנאה ובסיפוק - כל זאת, תוך הכוונה וקידום מושכל ומתוכנן היטב על ידי ההורים.

כמובן, אפשר לקחת את הזמן ולתת לילד להגיע לעיסוק בנושא מתי שיבוא ממנו.
אני מוצא שאפשר דווקא ליזום את המהלך, ובמידת מה להשאיר את השאלה המעט אמורפית של האם הילד בשל, מעט בצד.

מציאות והנסיון, בתהליך הלמידה, כמו גם במעקב לאורך זמן אלר התפקוד ההתנהגותי והרגשי של ילדים שעברו תהליך למידה מכוון וממוקד לאורך זמן מצביע דווקא על תחושה של העצמה, הגברת תחושת המסוגלות, גאווה ותמונת ראי דומה אצל ההורים.

עם זאת, כדי להגיע למיצוי מהלך כזה, יש לקבל הדרכה מקצועית קצרה הממוקדת בכך.

באופן עקרוני תומכת בגישה של דפנה תייר. ההורה הוא מוביל התהליך והוא היוזם תוך גישה עקבית ברורה ואמפטית.

גישתה
של דפנה תייר מזעזעת.
אנחנו נקטנו בשיטה המתוארת בכתבה זו והגמילה היתה מהירה, פשוטה וכמעט נטולת פספוסים!

נשלח מהסלולארי שלי

גישתה
של דפנה תייר מזעזעת.
אנחנו נקטנו בשיטה המתוארת בכתבה זו והגמילה היתה מהירה, פשוטה וכמעט נטולת פספוסים!

נשלח מהסלולארי שלי

בגלל "פסיכולוגים" כאלה, הגן של ילדיי מלא בני 3+ בחיתול מסריח. תנו לפסיכולוגים להתפלסף והם ישאירו חיתול גם עד גיל 12 - בהמתנה נצחית לרגע המושלם כשהשמש תזרח בזוית הנכונה, והתרגלנו לגננת החדשה ולאח החדש ולחבר החדש של סבתא.

אנחנו לפני גיל שנתיים קנינו סיר - והצענו בחיוך עם סיפור ופרסים (שהפסיכולוגים שונאים). בלי לחץ: שמחים מהצלחה בודדת, ולא מתעצבנים אפילו מ-100 פיספוסים. רק שהסיר יהיה נגיש בפינה *והילד ידע לשבת*, ומרגע זה "יתיידד עם הסיר בקצב שלו".
גם הכתבה מדברת על "הקצב שלנו", אבל אצלה ההורים מחליטים על "בשלות" - ולאמא הילד תמיד נראה תינוק, כך שהוא פוגש סיר לראשונה בגיל 4, גם אם הוא עצמו כבר נגעל מהמריחה.
לעומת זה אצלנו - לילדים היה סיר חופשי בלי לחכות לאישור. כולם נגמלו מרצונם בין גיל 2-2.5 (לא גמילת לילה). אגב זו שנגמלה הכי מהר היא הבת בעלת העיכוב השפתי, שנראתה לי הכי פחות בשלה. כלומר חשוב להציע ולא לנחש בשבילהם.

אגב, זה נכון לעוד הרבה דברים: קריאה, חשבון, אנגלית, נגינה... להורים הילד תמיד נראה תינוק ולא בשל. אבל למדנו שאם מציעים להם, הם יכולים להפתיע. זה עוול מצידנו להחליט שהם תינוקות ולא להציע בכלל.

לא יכולה לבוא כל יום ולחתל אותך............

מנסיון רב , אין שום צורך ללחוץ על הילד .
כן צריך להציע מדי פעם (אחת לחודשיים , לא פחות מכך ) ולראות מה קורה במשך שלושה ימים .
לא מצליח ? לא נורא .....מנסים שוב בעוד חודשיים .
בוודאי לא להתחיל מוקדם מדי .
בסופו של דבר הילד בעצמו אמר לי שהוא רוצה להפסיק עם הטיטול , וכך היה .
ביום אחד נגמל לחלוטין מטיטול ( גם בבוקר וגם בלילה ).
כאשר לא מצפים - לא מתאכזבים .

לתועלת חברות הטיטולים כמובן.

אם הוא בגן פרטי שיגמל מתי שהוא רוצה, וההורים יכולים להמשיך לשים לו חיתול עד גיל 4. אם הוא הולך לגן ציבורי כדאי מאוד וגם מצופה מההורים שהוא יהיה גמול לפני שנכנס לגן ואז ההורים נהיים נורא נורא בלחץ בגיל 2.5 בחופש הגדול לפני הכניסה לגן וזה מתכון לצרות, וזה חבל.
הפתרון הוא לגמול בגיל 1.5 , כשהילד יודע כבר לשבת יציב וגם לתקשרו את מה שהוא רוצה בצורה ברורה אפילו אם היא לא מילולית. כי אז הלחץ לא גדול וזה לפני גיל שנתיים הנורא וכל הנושא נעשה בצורה שאיננה מעוררת מודעות למאבק, אלא דווקא בשלב שבו הילד הכי רוצה לשמח ולרצות את ההורים.
ניסיתי את שתי הדרכים עם שני ילדים, בשני המקרים זה לקח בערך חודשיים עד לגמילה מושלמת אבל עם הקטנה, בגיל 1.5 הייתי הרבה פחות עצבנית, אני הייתי פחות לחוצה והכל זרם על מי מנוחות יותר למרות כל הפספוסים ולמרות שהגמילה הייתה בכלל בחורף. בגלל אי שיתוף פעולה של התינוקיה, גמלתי אותה בבית, ובגן היא המשיכה ללבוש טיטול, ולא היו עם זה שום בעיות.

כאשר מגיע צו ראשון להתייצבות בלשכת הגיוס - זה הזמן הכי מאוחר להסיר חיתול ולהגיע יבש למבדקים.

לאמהות נמאס לכבס את החיתולים המסריחים והילדים נגמלו בקיץ הראשון אחרי גיל שנה. פשוט ולעניין. זה לא עניין של "בשלות" אלא עניין כלכלי.

מדברים על הילד בטרמינולוגיה של אוייב