לדעתי הליך הגישור (אפילו בכפייה) הוא חיוני ביותר לפתרון של רוב הסכסוכים בתא המשפחתי, לפני הפנייה לערכאות שיפוטיות, בדיוק כפי שמקדמת שרת המשפטים כעת. אם הוא יהפוך להמלצה בלבד, הסטטוס קוו של פנייה המונית לבתי הדין ימשך, וזה לא פתרון רצוי ארוך-טווח. בהרבה מאוד מקרים מדובר בהחלטה פזיזה ולא מבושלת מספיק לגירושין אמיתיים, על כן הליך מקדים של גישור הוא חשוב מעין כמותו וחיוני, בניגוד לדעתה של הכתבת ולמרות תפקידה. זה לא בזבוז כספים וזמן לריק, מכוון שיש המון אחוזי הצלחה להליך זה. וגם אם מדובר בסופו של דבר בכשלון הגישור, הצדדים יהיו הרבה יותר מוכנים להליך הסופו בבית הדין/בית המשפט, ויגיעו לכך מתוך הכרה שמדובר בעניין אכן בלתי נמנע.

ההצעה בה תהיה "חבילה מוסכמת" שתאפשר ביצוע גירושים בהסכמה בה לדוגמא יהיו כללים לחלוקת רכוש, כללים למשמורת וכללים ללוח הזמנים היא הצעה מצויינת ובדיוק כמו "חזוה אחיד לשכירוות דירה" תתן לזוגות המבקשים להתגרש את האופציה לסיים את כל העניין מבלי להעשיר את עוכרי הדין.
הבעיה תתחיל ברגע שמישהו יתחיל לקבוע את המוסכמות של אותו הסכם (לדוגמא אם יהיה כתוב שחלוקת הרכוש תבוצע 50/50 על הרכוש שנצבר בזמן הנישואים) ואז מייד יקפצו כל אלו שישאלו מה קורה אם הרכוש שהיה קודם וכו...
ההצעה שלי היא לקחת את ההצעה של עו"ד הר אבן צעד ראשון קדימה, ושמשרד המשפטים יפרסם באתר שלו (ללא התחייבות) את ניתוח הממוצעים של התוצאות של משפטי הגרושים ב3 השנים האחרונות, על מנת לתת לאנשים איזו שהיא פרופורציה על כיווני הפסיקה. לדוגמא, הניתוח יגיד לדוגמא (סתם דוגמא דמיונית) ש ב72% מהמשפטים חלוקת המשמורת הייתה שהגבר מקבל יומיים בשבוע והאישה 5 ימים. ואז, אם הזוג חי עם הסידור הזה בסדר, הוא יודע שאין טעם לגשת למשפט שבסופו ב72% זו תהיה התוצאה ממילא, ואם אחד מבני הזוג לא משלים עם זה, הוא יכול לבצע אחת מן השתים:
א. לנסות לשכנע את בן הזוג השני להתפשר בנושא זה, כחלק מההסדר הכולל
ב. לגשת למשפט
וכן הלאה
אם העניין "יתפוס" הרי הרווחנו והתוצאה תהיה כנראה כפי שמשרד המשפטים מבקש, הקטנה משמעותית של משפטי הגרושין, כאשר הצעד המתבקש הבא יהיה בדיוק כפי שהציע העו"ד הר אבן לעשות "חוזה גירושין אחיד" הכולל אפשרות לסיים את העניין ללא עוכרי דין.

בעולם שגדל בבית עם הורים שלא רבו אחד עם השניה ולא עשו את המוות אחד לשניה בכוונה ובלי כוונה.

היום אישה יכולה להביא לבדה ילד מתרומת זרע וגם כל אישה היום עובדת ועצמאית כלכלית ולא זקוקה לבן זוג מפרנס.

כל מקרה לגופו. ויש סכנה גדולה בכפייה

העיקרית לגרושין, נישואין.

אישה יכולה להרוס עד כדי התאבדות של גברים שמתגרשים ומאחר והיא יודעת שזה הכוח שלה ב, גלל הפיכת הגבר לאזרח סוג ב' בגירושים הגישור הזה לא בא מעמדה של מעמד שווה ותלוי רק ברצונה הטוב של המתגרשת . רוצה תמרר את חייו רוצה הוא יזכה לחיות ולנשום .

וזו מקור הבעיה ולב סכסוכים בעולם. צניעות וענווה בחינוך לכולם ויש לנו גן עדן בלי מגשרים ובתי משפט. הבעיה חינוכית ויש להפנות את המרץ לתחום החינוכי

כולל מגשרת והסכם כפוי תוך ניצול מצבי הנפשי באותה עת ומגשרת והייתה מודעת להסכם דרקוני ולא הוגן שהייתה מוטת לאורך כל הדרך תוך מצג שווא ,של גישור !
מבקש עצה...

אני בהחלט מסכים עם הכותבת.
בכל מקרה יש דברים שצריך לעשות ושיפחיתו את עוצמת הסכסוך לפני שמשקיעים בחקיקה טפשית שלא תביא שום תוצאה.
ראשית צריך להפסיק את מירוץ הסמכויות, או במילים אחרות לצמצם את סמכותו של בית הדין הרבני לשאלת הגירושין בלבד (ולא שאלות רכושיות, משמורת או מזונות).
שנית צריך לתקן את חוק יחסי ממון כך שיבטל הלכה למעשה את נושא הכתובה ומזונות אישה (למשל במסגרת איזון משאבים, לחייב אישה לשלם לבעל כל סכום שהבעל יחויב לשלם לה בגין כתובה או מזונות אישה).
שלישית צריך לחוקק בדחיפות את המלצות ועדת שיפמן וועדת שניט.
אם כל הדברים האלה ייושמו, לבני הזוג יהיה פחות על מה לריב וזה עדיף בהרבה על גישור כפוי.

כי עכשיו יתווספו עוד כמה חודשים של סבל מיותר בהמתנה ליחידת הסיוע.
גם בהוצל"פ יש נוהל "מזורז", שתמיד עובד למשפט מלא, ורק מוסיף סחבת לצדדים וכסף לעורכי הדין.

פרידתי מאשתי דאז, גרושתי היום, לא היתה מלווה בסכסוך כלשהו.

זמן מה לאחר פרידנו נוצר סכסוך שלהבותיו הרקיעו שחקים.

אשתי דאז, שמעולם לא חששה לשוחח עמי באופן חופשי מילאה פיה מים. גנבה את כל חסכונותינו שהיו נגישים לה מתוך אימוני המלא בה (בית הדין הרבני הורה על השבתם, באופן חלקי), סירבה לכל שיחה.

האמת המרה הסתברה בבית הדין הרבני. עורך הדין בנה מצב סחיטה, ואין לי אלא להניח שהכנסתו התבססה על אחוז מסוים מהצלחתו.


כתב התביעה היה כתב תביעה לשלום בית. כל יום שעובר והגט לא נפסק - מייצר הכנסה עבור האשה ועורך דינה ממזונות אשה אם זה ישכנע את הדיינים בהכנסת בעל גבוהה והכנסת אשה נמוכה.
לדייני בית הדין אין שמץ של מושג בדיני ראיות ועורך דין ערמומי מסוגל להונותם בקלות יתרה. עורך הדין הציג חשבוניות במקום דוחות מס הכנסה וטען להכנסה העולה פי חמש על זאת שבמציאות.

סופו של דבר: אין ספור דיונים בבית הדין הרבני, בבית המשפט לענייני משפחה, בבית המשפט המחוזי, בלשכות ההוצאה לפועל, מאות אלפי שקלים שעורכי דין ערמומיים שלשלו לכיסם, מכירת הבית בכינוס נכסים בערך נמוך.

הנזק הכספי: הכנסה נטו של כ 10 שנות עבודה.
הנזק הנפשי: לא ניתן לכימות.
נזק לואי: ילדים בוגרים נסחפו לסכסוך שהצית עורך הדין, נטלו את צד האם, בשעה שהיו בעמדה בה יכלו לעצור את המלחמה בראשיתה. התנהגותם של הילדים הוותה נעיצת סכין בגב אביהם. הודעתי להם כי מבחינתי הם מתו - אינני רוצה לראותם עד יום מותי, לא אותם ולא את ילדיהם \ מי שהיו פעם נכדי.

מסקנה: גישור איננו הפתרון. עורך דין לא ישר ישכנע לקוח שלא להסכים לגישור, לחבל בו, כי הוא ״יוציא״ ללקוחו \ לקוחתו ״פי כמה״

הפתרון היחיד הוא הסכם פרידה כחלק אינטגרלי מהסכם נישואים. אם בני הזוג אינם ממשפחה דתית - רצוי לא להנשא כלל בבית דין רבני.

״

נשלח מהסלולארי שלי

http://shared-parenting.co.il/divorcing-guide/

זיס יז יזראל כאן !!

גישור במהותו הסכמה. אם יהיה גישור כבסיס, הדבר ירחיב את הקרע. הכל בשביל להקל על בית המשפט. בפועל מגשרים עורכי דין מחוברים לשופטים יקבלו דיוני סרק על מנת להרוויח מהסיבוב והתיקים ישובו לדיון בית המשפט בחשדנות גדולה יותר. גישור הוא אינו ענין משפטי

את תחום הגישור/פישור לתחום מקצועי כמו עריכת דין וראיית חשבון.
הגישור בכפייה מנוגד לתהליך ולעקרונות הגישור: מרצון בלבד.
מי שיעצור את התמקצעות הנושא הם הלוביים של עורכי הדין אשר ינזקו מכך.
המתגרשים אמורים לקחת על עצמם את נושא המחקר לטובתם ולבדוק מה מתאים להם.
מפח הנפש צפוי בכל מקרה, אך בגישור יש סיכוי שבני זוג נורמטיביים יצליחו לשלוט על המצב שלהם, לטובתם וטובת ילדיהם. ייעוץ משפטי רצוי לפני כל הסכם סופי בין המתגרשים.

זה מדהים לראות איך עורכי דין מלבים את השינאה והסיכסוך ודוחפים את הלקוח לאש

מניסיון אישי, עדיף את מסלול הגישור מאשר מסלול בתי המשפט
בתנאי שהאדם שעושה את הגישור הוא משכמו מעלה וידע ממש לגשר

האם הכותבת הייתה בדעה דומה אם הליך הגישור היה מופנה לעורכי דין ולא לעובדים סוציאליים.
"הגילדה" מתחילה במלחמה על נישת הגישורים מבלי לפתוח את המקצוע לכאלה שאינם עורכי דין.
להזכירך:- אם אחד הצדדים אינו מסכים לגישור אזי התיק חוזר לבית המשפט וכל הליך הגישור אינו רלוונטי להמשך או לתחילת המשפט. אין כאן כפייה אלא ניסיון לגישור שהמגושר יכול לצאת ממנו בכל עת.

יותר גרוע ממתאבד שיעי

ההצעה מחייבת השתתפות במפגש הערכה ומתן מידע על השלכות הסכסוך. אחריו יכול כל אחד מבני הזוג להגיש תביעות ולהמשיך להתנגח.

נשלח מהאייפד שלי