החברה בישראל שיפוטית , גזענית ומתפרקת ! אין סבלנות לאחר תהיה הלקות אשר תהיה בהצלחה לך ותודה

אין מילים מלבד לומר כמה ריגשת.

כל הכבוד לכם. מאוד מרגש והכוחות שלך ראויים להערצה. את נקודת הראות שלי את שינית. המשך חיים משמחים, מספקים ומוצלחים ליהונתן ולכם.

רק האימא מוזכרת, האם יש אבא בסיפור היפה הזה ?

מאחל לכם כל טוב :)

כל הכבוד לך!!!

כל נים בגופך אומר אימהות!!!בהצלחה!

כנראה שזה לא ממש נכון.
אבל.................. האם מותר לי לומר שנמאס לי מהכתבות האלו?
כתבות בסגנון "בואי תראי כמה אנשים מסכנים יש"

סביר להניח שפעם על האוטיסטים הקלאסים עם תפקוד נמוך ובינוני כנראה חשבו שיש להם בעייה של מוגבלות שכלית ועל האוטיסטים בעלי תפקוד גבוה ואספרגרים בגלל בגלל היכולות גבוהות שלהם בכל התחומים (חוץ מהתחום התקשורתי/חברתי) קשה לראות שיש להם לקות כלשהי. זה גם מה שכתוב בכותרת "הוא לא נראה אוטיסט"

אבל שלא תתבלבלו- לאחותי ילד כזה וזו עבודת פרך.
צריך להזכיר לו כל דבר שהגיע לסיום
זה נורא
ועוד הרבה דברים

אמא יקרה,כל מה שסיפרת נראה לי מאוד נורמלי,2 ילדים שלי אובחנו בגיל 3 כאיחור בהתפתחות הדיבור,התחילו לדבר מאוחר והיה מאוד קשה בבית הספר במקצועות ההומניים,היו צריכים מורים פרטיים בתנ"ך ודקדוק,דווקא עברו את הבגרות בתנ"ך ודקדוק על ציון 90 ו 85,היה גם קושי חברתי לתקשר אבל הקושי הלך ופחת בגיל ההתבגרות,היום יש להם מלא חברים וחברות. הילדה הגדולה שלי הייתה בדיוק כמו התיאור שלך לילד בפארק,לא פעם אחת התרחשו ניסים שלא נדרסה ע"י מכוניות,הכביש היה אהבתה הגדולה ונמשכה אליו כמו אל מגנט,היום גמרה אוניברסיטה וחיה עם החבר והיא אפילו מאוד מוצלחת בקריירה שלה. מהתאורים שלך לא ברור בכלל שהוא אוטיסט,אני מציעה לך לעשות איבחון חדש,הרופאים פשוט מתיימרים לדעת הכל,גיל 3 הוא גיל מוקדם מדי לכל איבחון כלשהו ואחוז הטעויות גבוה.

הקורא עלול לחשוב, דרך ראייתה האופטימית של האמא, כאילו אוטיזם זה כמו שריטה ברגל. נכון יש בעיה (שאגב כלל לא מוסברת בצורה סדורה) אבל הילד עושה הכל כמעט כמו כולם.
אז זהו, שזה ממש לא כך ולא מקדם את ההבנה איך להתנהג עם האדם האוטיסט.

נשלח מהסלולארי שלי

בהחלט מגיע לך כל הכבוד.
עברנו את זה גם עם הילדה!
ולא ויתרנו אף לרגע אחד לשים בביהס רגיל עם כיתה מיוחדת..
היה קשה מאוד אבל הצליח!
לא שזה מנחם להיפך, צריך להילחם כל החיים לטובת ילדינו!

גלי שלום,
יש לי ילד בן שנתיים וחלק ממה שאת מתארת מתאים גם להתנהגותו,רציתי לדעת מה הוביל אותך להיפגש עם נוירולוגית כבר בגיל חצי שנה?
והאם הגננת חשדה במשהו או לא?
תודה מראש
ושיהיה לכם המון הצלחה בהמשך הדרך

היי גלי,
גם אני אמא לילד על הספקטרום. אשמח לשאול אותך מספר שאלות.
המייל שלי : erag@walla.co.il

ושאביו נתן לו שמן דגים וכדורי אומגה 3 והילד פשוט החלים, כדאי אולי לנסות זאת גם על ילדים אוטיסטים. כשאני הייתי ילדה, וזה היה מזמן בשנות החמישים, קיבלנו שמן דגים וכמות האנשים חולי הטורט היא אפסית. אולי שווה לנסות. בהצלחה.

אין להם את הכלים המתאימים להתמודד איתו , הוא יכול להפגע מזה
והזמן שיוקדש לו שלא היה אמור להיות מוקדש לו יבוא על חשבון דברים אחרים וילדים אחרים

גם הילד שלנו אובחן בגיל 3 "תפקוד גבוה" והתחושות כול כך דומות. ריגשת אותי עד דמעות!!

לפי מה שאת מספרת בכתבה, הילד נראה כמתאים יותר לכיתה לחינוך מיוחד לאוטיסטים. כמובן זו יכולה להיות כיתה בבית ספר רגיל ולאו דווקא בבית ספר נפרד.
לפי תיאורך לא מדובר כאן באוטיזם עם תפקוד גבוה.

אוטיסט בתפקוד גבוה דומה יותר לילד רגיל אבל ביישן שמתקשה בחברה, וזה לא המקרה כאן.

קראתי את דבריך והסכמתי מאוד עם הרעיון שלך. אך עדיין המציאות לא אוטופית,וסיסמאות של פוליטקאים לא מצליחות לשנות מציאות. לעיתים חוויותיו של ילד מיוחד כשלך עם התמודדות בבית ספר "רגיל",מגבירה את קשייו ותסכולו. חבריו מהכיתה מזמינים אחרי הצהריים חברים נוספות ואותו שוכחים ולא מזדון. הבדידות קשה ומעיקה,וגורמת לירידה נוספת בתפקוד.

הרושם של בתי ספר מיוחדים הוא רושם מוטעה. בבתי ספר אלו עושים בצורה יחידנית את כל הפעולות שאת דירשי לעשות בצורה עמצאית ולא תמיד תיזכי לסיוע מצד החברה הסובבת אותך,אולי אימהות פעם אחת יזמינו את בנך,אך זה יהיה לפעם יחידה.ילדים הם עם מאוד אכזר ולעיתים אימותיהם יעלו עליהם בהתנשאותם ואטימותם.

בבבית ספר מיוחד בנך יזכה לסיוע גם בצורה לימודית יחידנית,וגם באין ספור חוגים יחודיים שיעשירו את עולמו,יעודדו אותו למפגש עם ילדים בעלי קושי דומה,ללא תחרות מיותרת בעולם דורסני וצבוע.

מאחלת לך הרבה הצלחה .

בכיתה של בתי היה ילד "אחר", ומכיוון שהוא היה על ריטלין הוא לא הפריע, אבל הוא גם מעולם לא היה חלק מהכיתה, גם אם אימא שלו רצתה לחשוב אחרת ועשתה ככל יכולתה.
לדעתי, הוא היה בודד, כי לא היה בכיתה אף אחד כמוהו.
כך שאני לא יודעת עד כמה את עושה חסד עם הבן שלך כשאת מתעקשת שיהיה בכיתה רגילה.

הבת שלי היום בת 24, . עברנו כברת דרך ארוכה ע"מ שתלמד בבית ספר רגיל. עם המורים לא היתה בעיה. הבעיה היא עם החברה שאינה יודעת לקבל ולכבד את השונה חרף כך שמדי פעם עולה נושא מרכזי של הביתספר והוא למרבה האירוניה נקרא "לקבל את השונה.."בסיסמאות כולם טובים. לפני 8 שנים התאלמנתי והנטל הוא קשה. מנסה להביא אותה ליתר עצמאות . היא זו שמכתיבה את הקצב.הצלחתי להביא לכך שתלמד באוניבראסיטה . השנה לקחה פסק זמן. לתובנה אחת הגעתי שאין כאן מה להתבייש או להסתיר. ולכן שיתפתי הן את המרצים והן את ראש החוג ורוצה לציין לטובה שהם הלכו לקראתה. הבעיה כמובן היא עם הסטודנטים שלא מקבלים את השונות. היא בעלת אופי חזק וכל הזמן אומרת שטוב לה איך שהיא והיא לא רוצה להשתנות.מבחינתה "הנורמטיבים" הם אלו שצריכים להשתנות. בעידן החדש האוטיסטים יהיו על הגובה. בעידן הנוכחי מאוד קשה להם.הם מאוד רגישים, לא יודעים מניפולציות מהן, תמימים לחיים וזאת היחודיות שלהם והיופי שבהם. חזקי ואמצי!! ודעי לך שניתן להגיע אתם(בעבודה לא קלה) רחוק.השמיים הם הגבול. מה שלי חסר זה קבוצת הורים לילדים בגילאים של הבת שלי שניתן להפגש ולחלוק מידע. כל מה שאני הגעתי אליו הוא לגמרי לבד ולכן זה לפעמים הלך בדרך הקשה. אני יודעת שיש את עמותת אפי(לאספרגר) אבל לצערי אין שום קשר עם ההורים.וחבל.