תרשמו כלים שניתן להשתמש בהם ודרכים אופרטיביות ליישום ולא מילים נבובות. חבל

אנשים רגישים הם אנשים בעלי אינטלגנציה רגשית גבוהה.
כיום אמנם הם מסווגים הפוך אבל זה בעיקר בגלל שאלו שמסווגים אותם בוודאות מובהקת לא מחוננים או בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה מספיק כדי להבין מה זה אומר.

צדק שלמה המלך "ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב" - אפשר להיות "גאון" ולקלוט פונקציות מתמטיות ועקרונות פיזיקלים בקלות, אבל לא לממש דבר מזה ולהיות שוטף כלים בסופו של יום ללא הכוונה נכונה בגלל כל מיני תסביכים.

כואב, אבל זו המציאות.

המחשבה נמצאת בלב ולא במוח יא עובדי אלילים מגעילים.
המחוננים מניסיון על פי הגדרתם נכון לזמנים אלו הם בדרך כלל האנשים הכי נאלחים וטיפשים.
אין להם אמונה של גרעין חרדל,הם בדרך כלל הופכים לרשעים מוחלטים ומתחברים לעובדי אלילים ומקיימים את פולחניי המדעיים והמיניים הנוראיים שלהם.
ואללה יודע הכי טוב ישתבח שמו.

אינטליגנציה רגשית מותנת בקוגנטיבי.ולא ברגש.הרגש גם הוא מתחלק לכמה רמות.אם ברצונכם לשמור על המחננים,ראשית כוונו אותם לעצמאות מחשבתית ויצירתית

...ו..הלב זה רק פומפה בשרות הגוף.רגשות כמו אהבה וכו' לא בבית-סיפרנו...מידות מדוייקות ,פתרון בעיות רק עם הרציו

מפרידים אותם מה"לא מחוננים" וגורמים להם לחשוב שהם שונים וטובים מהתלמידים האחרים. על הרקע הזה הם חווים את כל ה"קשיים" שלהם.

כשיפסיקו להחדיר להם לראש שהם שונים, הדברים האלה ייפסקו. הם יגיעו לאן שיגיעו גם בלי שייגרמו להם לחשוב שהם טובים יותר מכולם... זה רק יוצר לחץ ובסופו של דבר מוביל לדברים רעים או ניכור, התבודדות, סמים וצרות אחרות.

כשיש אח אחד מחונן, באופן אוטומאטי הוא הופך לנקודת ייחוס לשאר אחיות, ואם הוא בכור הוא קובע סטנדרט מאוד גבוה ליכולות האקדמיות בבית.
מצד שני הדיסוננס בין היכולת הקוגניטיבית לאינטראקציה הרגשית שלו הוא גדול מאוד לעומת אחיו כך שבבית מעורב נוצר בליל של פערים שקשים מאוד לקריאה והתגברות.
לכן פנינו אישתי ואני לעזרה מקצועית.
הפתרון היה מאוד פשוט - מסגרות מתאימות והמון המון חוגים ( שלושה בשבוע).
זה לא פתר אבל הוריד משמעותית את השיעמום של המחונן ושדרג את יכולותיהם של השאר.

פיתוח הכישורים הקוגנטיבים ללא פיתוח מקביל של המישור הרגשי והגופני זה כמו לחזק רק את רגל ימין ולא להבין למה אתה הולך במעגלים. דבר ראשון צריך לשבת ולא לעשות כלום. פשוט כלום. בנושאים שבהם עוסקת הכתבה ככל שהכלום שאתה עושה הוא יותר כלומי, כך עולה ההסתברות שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר. הבעיה שאנשים לא מבינים כל כך מה זה אומר לא לעשות כלום. צריך לשבת על זה.

זה בדיוק מה שעבר לי בראש כאשר קראתי את הכתבה !!!

בתור מחונן אני יכול להעיד שזה לא משתנה גם כשמתבגרים.

אסור לשכוח את ילדי הכיתות הנמוכות, להם צרכים שונים מילדים אחרים. קיימת חשיבות רבה אפילו יותר להשקיע בהם. אלו שנים מעצבות, תחושת מסוגלות עצמית, סקרנות, הצלחה לימודית וחברתית.
אלו שמצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם בכיתות הגבוהות הם אותם ילדים מחוננים שהצליחו למרות השנים בכיתות הנמוכות ולא בזכותן.
הם חווים שעמום, תסכול ובעיקר חוסר התאמה ושונות. בית הספר לא יודע וגם אין לו המשאבים בד"כ להתמודד עם הצרכים שלהם!

אנשים שלא הצליחו להוציא תעודת בגרות המציאו את המושג כדי להרגיש טוב עם עצמם.
ובלי קשר, יש בני אדם עם בעיות חברתיות, ולא משנה אם הם פותרים תרגילים בפיסיקה בזמן הפנוי, או מעשנים נרגילה ושרים קריוקי.

וללמוד כיצד בונים לו תוכנית לימודית וחברתית מסודר

תילי תילים של מילים כבר נשפכו על הנושא, ואין חדש תחת השמש. אינטליגנציה גבוהה אינה מדד לאושר או הצלחה בחיים, לעתים ההיפך הוא הנכון. ככל שהילד (נו, טוב, המחונן) יקדים להבין שהמפתח לאושרו טמון בקריאה נכונה של המציאות ובמידה של צניעות המאפשרת תקשורת סבירה עם שאר בני התמותה, כך יהיה לו קל יותר לגדול, לאהוב ולשמוח. כל השדרים הסביבתיים בדבר היותו יוצא דופן ובעל כשרון חריג רק מפריעים, מסתירים ומשבשים לו את הבנת המציאות. אחד שהיה שם ונאלץ ללמוד בדרך הקשה, כי אף אחד לא נתן לו 2 סטירות בזמן.

כל אחד מהמחוננים הוא עולם ומלואו ואין פתרון קסם אחיד. המוטו שלי היה שהכי חשוב שהם יהיו אנשים טובים וערכיים ותמיד יעזרו לכל חבריהם כמידת יכולתם. השתדלנו לעבוד איתם רק על הקטע החברתי והגופני. לא חיזקתי את הצד השכלי כלומר לא חוגי אינטלקט כי בזה הם מילא בולטים אלא כיוונתי בעיקר לחוגי ספורט וטיולים והרבה פעילויות עם הילדים האחרים כולל הליכה לתנועה שמילאה תפקיד מרכזי בחייהם. בהתחלה התנועה הייתה להם משעממת אבל בנושא הזה השקענו המון אנרגיה כדי שלא יוותרו כי ידענו שזה חשוב להתפתחות החברתית שלהם. חשוב לציין שעודדנו חברויות עם כל מגוון הילדים ולאו דווקא עם אלה שדמו להם. בשנות ביה"ס יסודי כשלא היו במקובלים הרגענו אותם שיגיע יום וכולם ירצו בחברתם כי יבינו גם את האיכות שלהם ובאמת מאמצע חט"ב התחילה תקופה חדשה בחייהם כי אכן נעשו מאוד מאוד מקובלים. היום הם מוקפים חברים ואני מרגישה שלמה עם החינוך שלהם.

אבל אחד הדברים שיעזרו הוא שהורים לא יפמפמו לילד שהוא כל כך חכם ומיוחד.
יכולותיו החברתיות יותר חשובות מהמחוננות שעלולה להיעלם עם הגיל וההתבגרות.

הכיתה של בני וכולם מחוננים - חברותיים מאוד עם חברות נאמנה
וטובה בינם ובין עצמם. פשוט כיתה לתפארה.
לומר - בודד? מיושן ולא משקף את המציאות.
הילד שלי חברותי כי אני חברותית.
הילד שלי מנומס כי אני מאוד מנומסת.
הוא מצחיק כי ההומור אצלנו חוגג:) ועל כל דבר.
והוא מספר לי כי למדתי למתן את תגובתיי.
לימדתי אותו במשך שנים שאפשר לבטוח בי.

ובחברה - ילדים כמו מבוגרים. מחפשים ילד נחמד. שכיף איתו.
ואם הילד נחמד הוא קרוב לוודאי יודע שהוא אהוב על התנהגותו ולאו דווקא על שכלו.

אז כן. אפשר לומר מחונן ואפשר לומר שילד הוא תבנית נוף מולדתו.

אצלנו בארץ כל אמא עושה נסיך ומלך מהבן שלה גם עם מדובר בצפרדע...אי לכך ובהתאם לזאת ישנם הרבה ילדים מפוספסים על ידי מערכת חינוך שגם כך כושלת מכל בחינה אפשרית החל מגיל 0 ועד בכלל.
כבר היום הילדים בגני הערייה חווים על בשרם את האלימות ואת השפה המכוערת שההורים של חלק מהילדים באותם מסגרות משתמשים בה.
ילדים כיום נחשפים לקללות ואלימות מילולית הכוללת צעקות איומים ומכות בבית וגם בגני הילדים ובטח שבטח בבתי הספר.
מערכת החינוך בקיסה מתמדת ואינה יכולה להתמודד עם ילדים בעייתים. הפתרון הפשוט הוא לסלק אותם ממסגרות החינוך השונות או לדחוף להם כדורים(רטלין וכו'). על פי סקר שנעשה כ60% מכלל ההורים לא היו רוצים שילד בעל מוגבלות ילמד עם ילדם באותה הכיתה אבל מצד שני אותם הורים מועדדים את הילדים שלהם להציג עצמם כבעלי מוגבלות בכדי להוציא פטורים והקלות במבחנים ובגרויות(הארכות זמן וכו').
כאשר מגיע ילד מחונן למערכת שכזו סביר להניח שיהיה לו מאוד קשה למצות את הפוטנציאל המלא שלו ואם בכלל יגיע לחצי זה יהיה נס.

אני אב לשני ילדים מחוננים, אחד כבר סיים את לימודיו.
בכתבה יש יותר מידי חששות והפחדות.
לא ראיתי אצל הילדים או חבריהם לכיתות מחוננים את הקשיים שתוארו, ונחשפתי לעשרות ילדים כאלו): שום בעיה גופנית (להיפך, יש כאלו פעילים בהצטיינות בספורט), שום קשיי אכילה (אין בכיתות האלו בעיות השמנה או אנורקסיה), שום קשיי שינה או עירנות אפילו שלפעמים הן ישנים פחות שעות מהרצוי (בגלל בילוי או המחשב.רישית אני סבור שבפעילות במחשב - לא ברשתות חברתיות -- ומשחקים במחשב מסייעים רבות ללימוד ופיתוח יכולות).

בעיות ריגשיות? אני סבור כי הן כמו לילדים רבים אחרים בגיל דומה. בשכבת הגיל בבית הספר יש קצת "משחק" בין כיתת המחוננים לאחרים, אבל עם הדרכה נכונה אין בכך בעיה. אין התנכלות מיוחדת בגלל שזסו כיתת מחוננים. כל ילד מחונן, לפי אופיו, יהיה פעיל או לא פעיל חברתית בדיוק כמו כ ל ילד אחר בגילו. בנים-בנות, תדמית וכו' - כמו כל ילד/ה בגיל ההתבגרות.

החברה שלנו הפכה לחברה אכזרית, מי שלא שייך לנורמאלי הלא נורמאלי, כלומר נכנע לגסות ובורות צריך לנרמל אותו, חברה שלא מכירה בפרטים שיותר "משוכללים" מההמון פשוט דורסת אותו. גם חינוך לא יעזור אני מקווה רק שיהיו לו כוחות הנפש לעמוד מול חברה טיפשה ואכזרית.

בלבלת בין "חנון" ל"מחונן", ההפך, המחונן רמתו הרגשית גבוהה. מומחית את לא נראת לי. מחוננים, רמתם הרגשית מאוד גבוה, מכיר אחד כזה מקרוב.

בהצלחה במומחיותך. נא בדקי הגדרות שוב, זה יועיל ביותר למנוע שגיאות למטופלייך מעבר לאלו שכבר נעשו.

PDD זה על הספקטרום האוטיסטי...ואני סובר שיש לכם הפרעה חברתית חמורה

תפסיקו לטעות ולהטעות!
PDD זו לקות תקשורתית והלוקים בה נעים מלקות אינטלקטואלית ברמה קשה ועד מחוננות, כמו באוכלוסיה ה"רגילה".
מאחלת לעצמי שהבן שלי היה "PDD" כזה. אני מתפללת שתתפתח לו אינטליגנציה תקינה.

חוויתי כמה מחזורים כאלה עם ילדיי.
כל אחד הוא מהם הוא עולם בפני עצמו עם כישורים שונים והחכמה היא לגרום להם למצות את יכולתם.
מי שמבקש רצפטים כמו מגיב 1 לא מבין את מורכבות הנושא. ולכן לא יוכל לעזור לבנו/ביתו לחצות את השנים בצורה מיטבית עד שימצא את מקומו (מהלך תואר ראשון למשל) ויוכל להמשיך בעצמו..
אני מאוד מקבל את הכתוב בכתבה ( בניגוד להרבה כתבות "מדעיות" כאן) ומכיר אישית קטעים רבים כאן בואריציות שונות.

לטעמי הדבר הכי חשוב לגבי ילדים אלה הוא הקטע החברתי. יש לנסות ולדחוף (בצורה אלגנטית) למערכות חברתיות בהן ימצא את מקומו וזה לא קל להורה ולילד - תנועת נוער (צופים, נוער עובד, תנועה מקומית), חברה להגנת הטבע, גופי התנדבות וכו' - הכל בהתאמה לאופי הילד ולקליק עם החברים או המדריכים.
זה אמור לפתח את התכונות החברתיות ולעזור לאזן את השכלי והרגשי. אם אפשר לדחוף להדרכה שתשפר את המנהיגותיות והאינטליגנציה הרגשית שלעיתים חסרות לרובם. אסור לוותר. לגבי ילדים אלה זהו נושא חשוב לפחות כמו הלימודים.

לגבי הקטע הלימודי מוזכר בסוף הכתבה המסלול שנקרא אלפא: כמובן שכל מי שימתאים לתכנית רצוי שיצטרף אבל זה לא הכל.

במידת הצורך להתיעץ עם פסיכולוג. זה לא קל מפני שלעיתים הילד קצת יותר מתוחכם ממה שבא לעזור ....

בהצלחה