בהצלחה !!!!!!!!

בהצלחה קבוצת לגו ליזרד מבית ספר רעים במודיעין.שלל ילדים מוכשרים שעבדו ימים ולילות על פרוייקט מדהים.כל הכבוד!!!!!

בהצלחה לקבוצת תיכון אורט רבין מגן יבנה

אז איך זה ש"הגאונים" שיושבים במשרד הביטחון עדיין שולחים למשימת טיהור מנהרות רובוטים בשר ודם?ומדוע את גבולות צפון קוריאה מאבטחים רובוטים ממתכת ורק ישראל מגייסת למילואים את הרובוטים בשר ודם שלה?למה?הלו...אנחנו אומת הייטק,לא הגיע הזמן לצבא רובוטים משוכלל במקום להשבית מעבודה את כל בני ה 18 שלנו ולהפיל את העול הכלכלי על ההורים המסכנים שלהם בני ה 50?יש פיתרון טכני כלל בעיה ביטחונית,אין שום צורך לסכן חיילים לשווא.משרד הביטחון רק צריך לבקש יפה ואנו ההיטקיסטים נתמסר לעבודה מכל הלב.
שנה הבאה אנו רוצים לראות רובוטים רודפים אחרי מחבלים בסמטאות עזה ולא את הילדים שלנו.

האמת מאחורי הפרויקט הזה:
המציאות קצת שונה ממה שמוצג פה באתר. הפרויקט מתנהל כפרויקט למטרות רווח, הקיט הראשוני שמשמש כנקודת הפתיחה של בית הספר בפרויקט עולה אלפי שקלים, המימון? לא מגיע מבית הספר ומתחילה סאגה של קיבוץ נדבות אל מול - ההורים, המועצה המקומית או העירייה, חברה תומכת. כמעט תמיד העלות נופלת על ההורים.

בית הספר בו התנדבתי כחונך דרש החל מהשנה השנייה תשלום מההורים על מנת שילדם יוכל להשתתף בתחרות והפך את הכל לעסק כלכלי מבחינתו. למה? העלות היתה מאות שקלים.

מרבית הילדים לא לומדים דבר ורק באים על מנת לקבל נקודות זכות לבגרות מהבית ספר (אחרי זה מתלוננים כנגד האוניברסיטאות שאיבדו אמון במערכת החינוך בתיכונים והבגרויות שהם ממציאים והציונים), למען האמת הפרויקט שימש כפלטפורמה לרכישת בגרות בכסף. מתוך קבוצה של 40 ילדים אותה חנכתי, 37 בערך לא היו חלק מהפרויקט, הם נחלקו מההתחלה לכל מיני מחלקות מוזרות בצורה פנימית - "קבוצת רכש", "קבוצת עידוד", "קבוצת ניהול", למען האמת האנשים האמיתיים שעושים את העבודה (מי שמתכנת בתכלס) היו שניים, שלושה ילדים, שהיו מההתחלה מוצלחים ולא באמת היו צריכים את הפרויקט כדי לגרום להם לאהוב מדע ולהתקדם בחיים. כמו תמיד אצל הישראלים, 20 מנהלים על כל עובד אחד.

לכל אורך התהליך בית הספר לא לקח חלק בפרויקט, מנהל התיכון ורכז מגמת המחשבים הגיעו לאירוע התנעה אותו הם יזמו, כדי לחשוף אותנו המתנדבים למהות הפרויקט, מעבר לכך לא פגשנו שום גורם חינוכי במשך חודש התקיימות הפרויקט, אה, כן - הם הגיעו לתחרות. גם ההורים לא לקחו שום חלק, למעשה החברה היחידים שהיו באים, זה הילדים הרציניים שבאמת עבדו יפה, המתנדבים הטכניים מהחברה (אנשי תוכנה בעיקר), ילד מקבוצות היתירות שהגיעו מידי פעם כדי להראות נוכחות ועשו "צחוקים" בצד.

ברור שמה שאני מספר פה זה רק חוויה אישית ולא מעיד על הכלל, אבל שמעתי מספיק סיפורים מבתי ספר אחרים כדי להבין שהתמונה לא כל כך שונה בלא מעט מקרים. גם חוויתי סיפור אנקדוטה משעשע שסיפר על מיון במגמת חובלים של חיל הים בו התוודה קצין מיון מן הצד הטכני בקורס כי יש מועמד שמגיע מטעם הפרויקט ויש לו רקע טכני בהנדסת חשמל, הבוחן התלהב, דרש לראיין את התלמיד במסגרת הגיבוש (סופר לי שזה מאורע שלא קורא) כדי לקדם אותו ללא שום קשר למבחנים הפיסיים, כששאל אותו מה הוא עשה בפרויקט First, סיפר לו התלמיד שהוא היה בקבוצת "רכש" והוא לא באמת בעל כל ידע טכני. מסכם הכל.

מערכת החינוך הישראלית בתפארתה.

מלולאת for ומחיישן דבילי.

אני מוביל את הפרויקט ואת הקבוצה שלי כבר 4 שנים כמורה מבית הספר. אני רואה הרבה קבוצות שמשתתפות בתחרות וחלק מהן מתנהלות בצורה שתיארת. אצלי אין אפילו הורה אחד ומלווים אותם מהנדסי מכונות ממפעל שתומך בקבוצה ורוב הליווי הוא בייעוץ מכני בלבד. התלמידים עושים את כל העבודה ולא מקבלים שום נקודות זכות או בגרות,בתמורה להשתתפות בפרויקט. כמו כן(כחלק מתפיסתה של המנהלת של הנגשת הידע הטכנולגי והחוויה) לא גובים מהתלמידים תשלום וכולם יכולים להצטרף לקבוצה אפילו ללא שום ידע מקדים. הדור הותיק(תלמידי יב) מוביל, חונך ומלמד את הצעירים(תלמידי י) בקבוצה ואף מלווה את תלמידי חט"ב המשתתפים בתחרות הFLL. התלמידים רטכשים כלים מעשיים בהרבה מאוד תחומים כמו ניהול והתמודדות עם תקציב וגיוסו בנוסף לידע הטכני בכל התחומים השונים ולא פלא שרובם משרתים לאחר מכן ביחידות טכנולוגיות מסווגות ומיוחדות. אז יש מקומות שהתחרות והפרויקט דווקא כן עושים את השינוי וממלאים את המטרה שלשמה הם כוונו.