אני אוהב במיה עם קוביות כבש או עם קובה עשויה מאורז במרק

נשלח מהאייפד שלי

שלא יחסר מחוץ לעונה

במיה מאכל טעים!האפריקאים יודעים להכין אותה כמו שצריך..מה רע בריר??הכי טעים

נשלח מהסלולארי שלי

לפני שהם הפכו להיות איטלקים. הבמייה, מאכל אהוב בעל מסורות עתיקות בכל העולם. כילד גדלתי על כל בלי במייה, כי פולנים חשבו שזה אוכל מיזרחי חריף.חחח

אין על הבמיה ברטב עגבניה ושום עם צלחת אורז לבן ותוספת של צלי שפונדה קטן ושמנמן בצד סוף הדרך

תלמדו מיוצאי הודו איך לבשל במיה ואיך להיפטר מהדבק שבתוכו, כל העדות מתלהבים מהאוכל שלהם אבל מתביישים או מפחדים שניתן ללמוד מקהילה שקטה שלא מתבלטת איך לבשל אוכל טעים ואיכותי.

ראשית, נתחיל בחומר הגלם. אין על הבמיה הקטנה ה-"בלאדי" בתנאי שהיא טריה טריה וחפה מכל מיני מזיקים. אגב הקיץ הוא הוא עונת הבמיה.במשך כל השנה ניתן למצוא בקפואים בסופר במיה מגודלת ומעובדת במצרים! אך כאמור הבלאדי היא המנצחת. לבדוק אם אין היא "מעוצה" כלומר הסיבים של הפרי לא נהפכו לעץ. בודקים ע"י שחותכים בבמיה בסכין חדה ומקשיבים לרעש: אם הסכין יוצרת רעש של ניסור, לזרוק את הבמיה, חבל על הזמן. אם הסכין עוברת כבחמאה הבאמיה מתאימה. כעת לעיניין הריר: ראשית מקפידים על הסרת "הכובע והעורלה" שבראש הפרי. לסוגי פרי מסויים החיבור עם הגבעול נעשה ע"י "כובע שמסביבו עורלה עבה וחומה. בסכין חדה וקצת מיומנות מקלפים מעין קונוס לכוון הגבעול ומסביב להסרת העורלה. לא לוותר על "הבשר שמתחת לקונוס כי הוא מווה חלק טעים בפרי. צורת קילוף זו אך כי דורשת עבודה מדויקת והרבה זמן (כשעה, שעה וחצי לקילו ירק) מבטיחה אטימות מוחלטת של הפרי ומניעת זליגת הריר האיכסי. לא ייבוש בשמש , מלח גס ולא בטיח. כעת לבישול: מרתיחים סור מים ונותנים בתוכו 2-3 כפות חומץ לבן. בשיא הרתיחה זורקים את הבמיה לרותחים ונותנים לבעבע 2-3 דקות. מסננים. בסיר עבה מטגנים בשמן בצל רצוץ דק וכמות שווה לבאמיה, עגבניות בשלות חתוכות לקוביות. כבכל תבשיל עגבניות אני מוסיפה חצי כפית סוכר לסטירת חומציות העבניות. שימו לב שהואיל והשתמשתי בבבצל איני מוסיפה שום. שניהם לא מסתדרים ביחד, או או. כשהעגבניות מבושלות מוסיפים את הבמיה לעוד כ-20 דקות בישול. ממליחים. המופלצים יגידו לשמור על אלדנטה וצבע ירוק. שטויות במיץ. הבישול הספרדי אוהב בישול ארוך על אש קטנה (וכאן השימוש בפתיליות במטבח הזה). לאימי עליה השלום היה מתכון תאווה לירק הזה: היא הייתה מרוקנת מתוכן חצילים קטנים (יש זן כזה בשוק) וממלאת את התוכן בבשר בתוספת אורז שטוף ועשבי תיבול. החצילים היו מתבשלים לתוך המיץ של הבמיה ונותנים נופך מיוחד לתבשיל. אגב הבמיה המבושלת אוהבת תוספת של לימון. אני נוהגת, לקראת סיום הבישול להוסיף כמה פלחי לימון כבוש שלא רק מוסיפים לימוניות נעימה אלא גם עקצוץ חמוץ ומר כלשהוא. תנסו ותווכחו.

המתכון ,במיה ברוטב עגבניות .חייב לנסות

אגב, ניתן פשוט לטגן את הבמיה בדיוק כמו שעושים לבצל (לפני הוספת הבצל) על אש בינונית עם קצת שמן, ופשוט לסגור את הסיר. אחריי כמה דקות הבמיה תתחיל להפריש את מרבית הריר החוצה ואפשר להתחיל לערבב עד שאתם רואים שכבר לא יוצא הרבה ריר. הריר עצמו לא נשאר בטיגון אלא מתאדה. כשהבמיה כבר מתבשלת עם התבשיל המלא, כדאי לבשל עד אשר הבמיה מתרככת, כי במיה שהיא קצת קשה עדיין מאוד מאוד לא נעימה לאכילה.

אגב, כשמנקים במיה, מנקים את כל הגבעול עד הבסיס, כאשר נזהרים לא לחתוך לתוך החלק הקמור (אחרת תתמלאו בריר נוראי), ולא משאירים שום גבעול. הבמיות הטעימות הן הקטנות ביותר (ולא הגדולות!). הקטנות מוסיפות מתיקות מיוחדת לבמיה והרבה יותר נעימות לאכילה.

יחד עם קובה סולת על אורז לבן..טעים מאוד ומזכיר חלק ממשפחתי העירקית שאינם איתנו.

הבאמיה, כפי שאנו מכירים אותה אינה פרי: היא למעשה מעין נרתיק שבתוכה מתחבאים הגרגרים הידועים המהווים למעשה את הפרי. בהגיע הירק הזה לדרגת הבשלות (בדרך כלל בשלהי הקיץ, התחלת הסתו, ה-"צלעות" (כארבעה במספר) המחזיקות את הנרתיק מתחזקים ונהפכים לעציים. אזי התרמיל נפתח בשל הזדקרות הצלעות והגרגרים נפלטים לאוויר העולם והרוח נושאת אותם לאן שהיא מנשבת. זהו תהליך נפוץ מאד בתחום הבוטניקה שמבטיח שימור הזן.לכן צריך לבדוק שהבאמיה הראויה למאכל לא החלה בהתהליך זה של "התעצות" הצלעות. הדרך לבדוק היא ע"י שחיטת תרמיל הבאמיה בסכין חדה. באמיה שהחלה בתהליך תשמיע חריכה אופיינית. לא לקנות ואם כבר לזרוק ישר לזבל.באשר לרייות: שני דרכים, ראשית הקילוף המדויק של הכובעון המחבר את התרמיל לגבעול. מקלפים בצורת קונוס וזה שומר על איטום ומניעת זיבת הריר החוצה. כמו כן חליטה של מספר דקות במים בתוספת חומץ מונעים ריור וגם מנקים את הקליפה החיצונית של התרמיל שהיא דביקה ואוספת חול ושאר לכלןך. באשר לזמינות לאורך השנה. הפתרון הפשוט הקפואים בסופר (ייבוא כל השנה ממצריים). אפשר גם לייבש: משיחילים באמצעות חוט ומחט מחרוזת ארוכה ומייבשים על קיר מזרחי דרומי מוגן מרוח. קצת קשה אבל אין בית בכפרי תורכיה, קפריסין ויוון שבו לא תראה מחרוזות של באמיה ושאר ירקות, כגון, אך לא רק, נענע, רוזמרין, קורנית בקיצור כל מה שזז. בארץ, בעבר, נהגתי לקנות באמיה מיובשת בשוק בדרום תל אביב אצל הסוחרים ממוצא בלקאני, יען כי הבאמיה המיובשת הייתה מיובאת מתורכיה, אלופת ייבוש הירקות והפירות (תאנים ומישמשים - לדר)

כל סבתא ספניולית יכולה ללמד אותך, שף גאון, את הטריק שהיית צריך להגיע בשבילו דווקא לאיטליה.

כל כך מגוחך ומופלץ.

אישית, אני ממליץ לקטום את הקצה בלי לחשוף את הפנים, להקפיץ במחבת לוהט בלי טיפת שמן להשחמה קלה ואז ורק אז להוסיף את שמן הזית. לאחר מכן אפשר להעביר לסיר ולבשל בדרך הרגילה עם רסק עגבניות בשילוב של עגבניות תמר קצוצות.

ואפשר גם להשחים את הבמיה במחבת, להוסיף שמן זית, מעט מלח גס ופלפל שחור ומספר פלחי עגבנייה עד שגם היא משחימה קלות ולהגיש כמנה נלוות.

הבמיה המצרית אגב נהדרת לבישול ברוטב עגבניות חמוץ מתוק (מנה טבעונית או עם קוביות בשר טרי עם שומן) גם כקפואה.

30 דונם ואף פעם לא שנאתי את הירק הטעים הזה

יותר טעים לי

תשאל את יוצאי מצריים על הכנת במיה.

נקי שטוף ומוכן לבישול