לא מיצג את נחלק הגדול של הקשישים באוכלוסיה .ציון נכשל לסוקרים .

עם איזה סבא וסבתא נפגשים יותר... עם הצד של אבא או אמא

ואינו מסביר מה קורה כשהנכדים גרים במקומות רחוקים לעומת אלו הקרובים. האם פעם בשבוע, למשל, אומר שרואים את כל הנכדים פעם בשבוע או את חלקם שהרי קיים הבדל ביכולת לראות את הרחוקים כפי שרואים את הקרובים יותר. ההתייחסות היא גם לסבא וגם לסבתא שרואים אותם במידה שווה או מספיק שאחד מהם יראה את הנכדים. איך ההתיחסות לסבים או סבתות גרושים אשר מטבע הדברים יראו פחות את הנכדים? איך בדיוק נעשתה הסטטיטיקה?

מחכים לירושה ולא זוכרים שהיא קיימת

פעם בשבוע - כל יום שישי ואך ורק יום שישי, 12 בצהריים ולא דקה אחרי, רק אצלם בבית כי נסיעה ברכב עושה להם בחילות, וכי מסעדות מלוכלכות, לא מגישות הרינג ושנאפס תוצרת בית ובכלל.
כל מי שיש לו סבאסבתא ייקים שחצו את גיל 85 שירים את ידו...אין על הזקנים שלי בעולם!

הרבה אם סבתא וסבא עוזרים להוציא את הילדים מהמסגרות- אז ברור שהם נפגשים יותר עם הנכדים. סבתא וסבתא שהמפגשים איתם הם רק בסופי השבוע כנראה שלא יזכו לפגוש בנכדים כל סופש (לרוב פעם בשבועיים). הקיטוב נולד בעידן החדש בו יש/אין עזרה מצד ההורים

אם כחמישית מהסבים רואים את נכדיהם כל יום, הרי שהממוצע יהיה ששה ימים בחודש גם אם השאר לא נפגשים כלל. בפועל, רבים מאותם 20% שרואים את הנכדים כל יום עושים זאת מטעמים פרקטיים של עזרה לילדים (לעתים מחוסר ברירה) ולא מטעמי קרבה משפחתית רגשית. סבים וסבתות שנפגשים עם הנכדים פעמיים בשבוע למפגש שתכליתו מיצוי המשפחתיות ולא כורח נמצאים מעל הנורמה, וסביר להניח שהחציון הוא בין פעם בשבוע לפעם בשבועיים.

בנוסף, לא ברור כיצד נעשה החישוב. לסבא וסבתא מעל גיל 65 יש נכדים משניים שלושה ילדים בממוצע, ואני משוכנע ששיעור אלו שרואים את כל הנכדים מדי יום נמוך בהרבה מ-18%, לכן סביר להניח שהסקר מציג את שיעור המפגשים הכולל עם לפחות נכד אחד, והאינטראקציה בין נכד ספציפי לבין סבא וסבתא מסוימים הוא בממוצע כשליש או חצי מכך. כל עוד הנתונים הללו לא מוסברים, התוצאות הן סתם מספרים חסרי עניין.

בשנים האחרונות חל שינוי במושג המשפחה, ולכן חל גם שינוי ביחס בין מרכיבי מושג המשפחה. היה נכון לחשוב שההתקדמות הטכנולוגית יצור קירבה, בפועל יצר ריחוק. בנינו, כמה פעמים בשבוע אנחנו תופסים את עצמנו יושבים ביחד ובעצם כל אחד נמצא לבד. כמה פעמים מפגש משפחתי, בהסתכלות מלמעלה מראה את בדידותם של המשתתפים? לכן, הסקר מקומו להראות תמונת מצב במוסד אחד, באופן גורף, המגמה היא ניכור למוסד ״המשפחה״ שנבנה בחינוך לאנדיבידואל, בדגש על הישגי הבודד, ואי התחשבות בזולת, ומכאן שאין מחויבות ערכית למושג המשפחה. האם זה טוב, נכון, ימים יגידו.

האם זה אק אצלי במשפחה או אצל כולם? הצד המזרחי יותר משקיע באוכל.

יש סבים וסבתות שלא עוזרים ולא תומכים ולא מבנים כמה קשה הים לילדים שלהם לנהל משפחה כלכלית נפשית ולערך שיש לתמיכה הדדית בכלל בין משפחות . אפשר לקנא בחרדים בעזרה הדדית בכלל שיש להם .

לרבים מהאנשים והסבים והסבתות אין דרך לצאת ממעצר הבית בחסות הדת בשישי ובחגים כדי להיפגש עם משפחה. בארץ עובדים קשה כל השבוע עד שאין זמן לפגוש את המשפחה, ובסופ"ש אין יכולת כי אין רכב פרטי והדתיים חייבים לכפות את רצונם על הכלל.

אני רואה את זה סביבי המון - זוגות צעירים שחושבים שמגיע להם הכל, כל דבר "בשביל מה יש סבא וסבתא?", רוצים להתאוורר הולכים לסבא וסבתא, צריכים בייביסיטר יאללה סבא וסבתא, באים להתארח שבוע וחצי אצל סבא וסבתא כי "אין מה לעשות בבית".

לצערי יש הרבה סבים וסבתות שלא נעים להם לסרב או להגיד שכבר לא נוח או קשה להם, או שבאופן מפליא יש להם תכניות משלהם - כן, הם עדיין חיים ופעילים...

ככל שהילדים מבוססים יותר ולא זקוקים לעזרת הסבים = הנכדים יבואו פחות. למעט יוצאים מהכלל , זה המצב. ומי שלא מסכים איתי שישאל עצמו , מה היחס בין העצמאות הכלכלית שלו ביחס לילדיו.

גם נכדים וגם בנים , אל תסמכו עליהם! דאגו לעצמכם. הצעירים של היום בהכללה למעט מעטים, לא שמים עליכם. רק כאשר "יוצא להם" משהו מכם!