כבר כמה עשורים ברור שיש לחזק את הידע הבין-תחומי [אינטרדיסציפלינרי]. הבעיה היא שיש מעט פרופסורים שמסוגלים להנחות דוקטורט רב תחומי.
לא מדובר רק בארץ, שבה פרופסורים עושים טובה למועמד כשהם מסכימים להנחות אותו. גם בארה"ב זו בעיה.
בסופו עשיתי דוקטורט בארה"ב שם יש לסטודנט ועדת דוקטורט של יו"ר ו-4 אחרים. לפחות בCUNY יכולתי לבחור את חברי הוועדה ובחרתי פרופסורים [שלוש נשים ושני גברים] משלושה תחומים.
לעומת ישראל, כל אחד מהחמישה [כולל היו"ר] אמר לי "תודה שבחרתי בי", ונפגש אתי בכל פעם שביקשתי.
לגבי הנדסה, אז בטכניון יש את שנה א' , בה כולם לומדים מתמטיקה ופיזיקה. כדי להרחיב ידע, מן הראוי לדרוש גם לפחות לימודי חטיבה או שתיים שלא מתחום ההתמחות. עוד אפשרות קיימת בתואר ראשון בהנדסת חומרים שם הסטודנטים נדרשים לתואר נוסף בפיזיקה או כימיה.
אז אדרבה, תרימו את הכפפה, ותכניסו שינוי במכללה שלכם.

לצערי מישמים בישראל את השיטה הצרה הרוסית שכל אחד צריך להיתמקצע בשפיץ של המסמר כי צריך לספק עבודה לכולם . בזמנו בטכניון בחיפה לימדו לרוחב ובסוף כל אד בחר כרצונו ו או העדפותיו וצריך לחזור לשיטה זו

השכלה רב תחומית היא יתרון נדרשת אבל לא כל שילוב יעיל. אומנות והנדסה אפשרי אבל ספרות וביולוגיה קצת קשה ולכן לתופרי החליפות נא להתמקצע לא כל מה שמענין ויצירתי מניב פרות

לאונרדו לא בנה טנק. והוא לא בנה הליקופטר.
הוא רק צייר סקיצות שלהן. אם מישהו היה מנסה לבנות את מה שהוא צייר הוא היה נכשל כישלון מר. הוא המציא אתת ההליקופטר בערך כמו שה. ג. וולס הינדס מכונת זמן...

ליאונרדו היה אחראי לכמה פיתוחים חשובים בתחום הציור, ולכמה עבודות הנדסיות שאינן נמנות עם גדולי המהנדסים בכל הזמנים. לומר שהאינטרדיסיפלנריות שלו הניבה גאונות זו דמגוגיה. הוא היה מגדולי האומנים וזה הכל.

היום יש לנו מומחה לבוהן ברגל שמאל ומומחה אחר לבוהן ברגל ימין

נותנים לך את הכלים כדי שתוכל לעשות כל דבר שתרצה.

במכללה אצל פרופ' דומב, כנראה זה שונה.

1. כיום, כדי להשיג מענקי מחקר צריך להוכיח שהמחקר הוא "בין תחומי" כלומר מערב כמה דיסיפלינות שונות (כגון כימיה וביולוגיה).
2. מבחינת תוכנית הלימודים, בניגוד לתקופת הרנסנס, שם כמעט ולא היה הבדל בין כימאי לפיסיקאי, אלא היו מלומדים, כיום ישנו הרבה יותר ידע. אדם מן השורה אינו יכול להיות מומחה להכל אלא חייב להתמחות בתחום מסויים, מכיוון שישנו סף ידע גבוה יותר על מנת להיות מהנדס. לכן פרט ליחידי סגולה בכל דור כמו דווינצי ברנסנס וליבוביץ בדורנו, רוב האנשים אינם יכולים להיות מומחים להכל.

מאז המצאת הגלגל, במשך משהו כמו 5300 שנה, כל המלאכות של בני האדם היו בתחומי המכניקה ועיבוד החומר. כל מה שאנשים תכננו, יצרו ותחזקו היה במהותו מכני.
רק בשתי המאות האחרונות האנושות החלה לצבור ידע משמעותי על כימיה ועל אלקטרומגנטיות ואנשים התחילו לפתור בעיות בעזרת הידע הזה. רק במאה ה-20 נוצר התחום של האלגוריתמיקה ומדעי המחשב, שמאפשר לנו להפוך את הרעיונות והחוקים של המתמטיקה לטכנולוגיה באופן ישיר, באמצעות מה שאנו קוראים לו תכנה. עד אז התפקיד של המתמטיקה בעולם ההנדסה היה לפתור את המשוואות שנובעות מהפיזיקה.

את מה שדה-וינצ'י חקר ולמד לבד לומד היום כל סטודנט להנדסת מכונות, ביתר פירוט, ברמה יותר גבוהה ובמידת מהימנות הרבה יותר גבוהה. לכן השאיפה להנדסה רב-תחומית אכן צריכה להתמקד בשילובים בין מקצועות ההנדסה המקובלים. הוספת תחומי ידע אחרים לא מזיקה, אבל הבאת לאונרדו דה-וינצ'י כדוגמא לרב-תחומיות בהנדסה גרידא מראה שכותבי המאמר לא הכינו שיעורי בית. נכון שדה-וינצ'י נחשב לאיש האשכולות הקלאסי, אבל זה קשור גם לתקופה שבה הוא חי. היום כל אדם שיש לו לפחות שני מקצועות שהוא מיומן בהם ועוד איזה תחביב עשוי להיות בעל יריעה רחבה יותר מדה-וינצ'י בכל הקשור למדע, טכנולוגיה ואמנות. עם זאת, אין ספק שדה-וינצ'י הוא אישיות דגולה וראויה לציון. במאמר הבא מוטב שתנסו ל-ה-ת-מ-ק-ד בדוגמאות משכנעות.

כי הידע האנושי היה מוגבל. היום קשה הרבה יותר להצטיין וליצור ללא התמחות. ידע כללי יזכה בפרס טריוויה אבל לא פרס נובל.

דרושים 5 ליאונרדו דה ווינצ'י, 4 יצחק ניוטון ו - 3 איינשטיין

השאר כבר יפתר מעצמו

טור חסר ערך בעליל