מאוד מרגש לקרוא.
מפחיד ועצוב אך עם זיק תקווה וחיוך מאידך

נגעתם ללבי
מי ייתן והכל יחלוף כלא היה

נראה שאתם במסלול הנכון.

תהיו חזקים!

ב - 2008 בני הקטן בן העשר חלה בלוקימיה השארנו שני מתבגרים צעירים בבית בני 15 ו - 17. אני ובעלי היינו צמודים לילד שחלה, הבן האמצעי התפרק ובמקום שהמערכת בבית הספר תתמוך בו ובמשפחה היא התנהגה להיפך לא הפסיקה להשעות אותו מבית הספר על אירועי משמעת קטנים כמו תלבושת אחידה וכשהייתי אומרת שאני לא יכולה להגיע לשיחה עם המנהלת או המורה כי אני בבית חולים עם הילד הקטן היו אומרים לי אז שישאר בבית עד שאת יכולה. אולי הכתבה הזאת תאיר את העיניים של האנשים ותפתח את הלב

קראתי את הכתבה והתרגשתי מאד. חשוב מזה הראיתם איך אפשר לקחת מקרה שבקלות מפרק משפחה, והפכתם אותו להזדמנות ללכד את כולם תחת העול הלא פשוט. אתם דוגמה אישית ומופת לכל הורה. אני בטוח שכל יום הוא מאמץ נפשי שאין לתאר.
תודה לכם על השיתוף – חשיפת פרטים כה אישיים אינם דבר מובן מאליו. לימדתם אותי משהו.
מאחל לכם עוד המון שקים של כוחות נפשיים. אני סמוך ובטוח שהילדים שלכם יגדלו להיות אנשים נפלאים (עכשיו הם ילדים נפלאים) בזכות ההחלטה האמיצה שקיבלתם.

לדעתי ליווי מקצועי פסיכולוגי מהצד לא יזיק.כל ילד גדל עם פצעים וכאן אתם מצאתם דרכים מדהימות של שיתוף אחריות אחוה אהבה ועד ועוד ועוד.אתם פשוט מדהימים.תטפלו ותפנקו גם את עצמכם,ההורים.

אב יקר, צר לי שלכך הגענו כחברה, שבה לגדל אח חולה, זה "פוטנציאל לנזקים רגשיים" (ואז מה? לנטוש אותו בבית החולים?).
למה להסתכל דווקא על זה?

אולי אפשר להסתכל על השתתפות בגידול אח חולה, כחינוך למסירות, לאחווה, לחסד, לנתינה מהעצמי לאחר. איזו מתנה עצומה מקבל ילד, שמגיל קטן לומד להושיט יד לאח סובל, רוכש את תחושת המסוגלות המשכרת שאדם מקבל כשהוא מעניק, לומד לראות את הצרכים של האחר, וכן - לומד גם לוותר על הצורך שלו כדי לעזור למישהו אחר.

המציאות מראה, שאנחנו לא מאושרים יותר מכך שהעולם מסתובב סביב הצרכים שלנו!

אושר מגיע ממשמעות, מנתינה, מהרחבת הלב שלי כדי לכלול את האחר. ההתמודדות תסייע לילדיך לפתח את היכולת לחוות קשר משמעותי עם הזולת, לחלוק, לוותר, ולהתמודד עם אתגרי חיים. הרי אף אחד לא מבטיח להם גן של שושנים גם בהמשך...

אז נכון, חשוב מאוד לא לשכוח אותם בצד הדרך, ואם נשארים "נזקים רגשיים" במקרים כאלו, זה בד"כ קורה כאשר האחים הבריאים ננטשים לגמרי והופכים לשקופים.

אבל אתה יכול להיות רגוע - עם גישה מדהימה כמו שלך, קצת תפילה וגם נכונות לוותר על שליטה, יהיו לך ילדים עשירים בנפשם, עמוקים, נבונים ורגישים, הרבה יותר מיתר חבריהם לכיתה.

בהצלחה!

כאם לשלושה, אחד עם צרכים מיוחדים, נשמע שאתם קשובים ורגישים לשלושת ילדיכם.
כל הכבוד על המסירות והאהבה והאיזון שמצאתם עבור כל ילדיכם.

בריאות ואושר.

אתם הורים אמיצים, מאחלת לכם רק טוב מעכשיו והמון כוח, הילדים שלכם התברכו בהורים מדהימים וזה מה שיעזור להם בחיים.