אני בטוחה שאם היית יודע שערן מתכנן להתאבד היית עושה הכל כדי להציל אותו, ואולי היית מצליח. אולי לא... לפעמים לא מצליחים לשכנע שיש תקווה.
העמותה שהקמת היא עצומה בחשיבותה, וכאמא אני חרדה ממה שצופן העתיד האינטרנטי לילדיי הקטנים עדיין.
האם ישנם אנשי מקצוע שנכנסים לאתרי הפורומים הללו ומנסים למשות מהם ילדים ומבוגרים במצוקה? להושיט להם יד ולהציע עזרה?
אם לא, אני מקווה שזה יוכל להיות מיושם בעתיד בעזרת מתנדבים מתחום בריאות הנפש.

מאחלת לך להמשיך להתמודד עם רגשותיך באופן כה פרודוקטיבי ולהציל אנשים אבודים אחרים.

הצבא מביא איתו קשיים והתמודדויות לא פשוטות. חבל שהילד עשה צעד שאין ממנו דרך חזרה והשאיר את המשפחה בצער שלא יחלוף לעולם. ההורים שלי הצילו אותי בשירות הצבאי. היה לי רע בבסיס שהייתי בו ולצערי הפיקוד בבסיס , שהיה לו חלק גדול בהתנכלויות שעברתי שם , סירב לעזור לי וכך גם הקב"ן. בידיעת ובהמלצת הוריי עשיתי עריקות , הסגרתי את עצמי למשטרה הצבאית , בכלא הצבאי אמנם היה קשה אך זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שמתייחסים אליי כמו אל בן אדם ודווקא בכלא , קצין מדהים, מש"קית ת"ש ומד"כית עזרו לי לחזור לשירות תקין (ביחידה אחרת) ושם פרחתי וסיימתי שירות צבאי באופן מכובד.

נראה שמישהו יעז לפרסם את זה.

במקום לתקוף את "אלה שדחפו אותו מעבר לקצה", בדוק מה הניע אותו אל הקצה מלכתחילה - הצבא.
הצבא לא מתאים לכולם, ואלה שלא מתאימים ואונסים אותם להיות חיילים - לעיתים נשברים.

במקום להלחם בחופש הדיבור, נסה להלחם בגוף ששובר נפשות עדינות בצורה שיטתית.

האישית שלו לשליחות לאומית. חזק ואמץ.

האבדה היא אך ורק למשפחתו של הבחור ולאוהביו (וגם לעמו שיחסר חייל מילואים).
הבחור מבחינתו שלו, עשה מה שנראה לו טוב ונכון לעצמו במצבו,
ובסך הכל קיצר לעצמו את החיים בכמה שנים.
אם מוציאים מהחשבון את המשפחה וכו' ואת המשפחה לעתיד, אזי החיים סופיים ודי קצרים ועם משמעות מפוקפקת.

לאינטרנט הוא כבר הגיע עם הנטיה האובדנית. מה שגרם לה, הוא שגם משפחתו, ובעיקר צה"ל, התעלמו לגמרי מהסימנים שהיו שם. נכון, זה קל לדבר אחרי מעשה, אבל כפי שהבנתי, זה נמשך תקופה לא קצרה, כך שהיה ניתן לשים לב למשהו חריג. שלא תדע עוד צער.

צריך לעצור את זה!!!
הכוונה כמובן את את האינטרנט, אלא את ההתחמקות מלקיחת אחריות של תאגידים גדולים שמנהלים אותה.
בברזיל חסמו את וואטסאפ והראו להם שאינם כל יכולים.
באינטרנט צריכים לאפשר צנזורת תכנים לקטינים + נשאה באחריות על פרסום תוכן פוגעני ומסוכן.
אל תקשיב/תקשיהו לאלה שאומרים שמאוחר מדי, שום דבר לא מאוחר אם יש מספיק רצון והתמדה.
יישר כוח!!!

שזה בז'רגון הצבאי, אנשים שירו לעצמם בראש. כולם סווגו כ"סודי ביותר" בכדי שאף אחד לא ידבר עליהם. ביחידה שלי כל מה שעשו זה לתייק אותם. המפקד שלי אפילו לא טרח לקרוא מה שכתוב בהם. זה הפך להיות שיגרה.

אינני מאשים אותך, אך אני חייב להיות כנה אתך: התעוררת מאוחר מדי. האינטרנט זה ממש לא העניין. היית צריך להיות יותר קשוב לילד וגם להסביר לו שאסור לעשות מעשים טרמינטיבים.

תפסיק לקשקש בבקשה. קח אחריות על הילד שגידלת. תחפש את הטעויות שאתה עשית.

בית הספר צריך להתמקד בחינוך ולא בהעברת ידע. להשקיע בחברה טובה ואכפתית ולא ב 5 יחידות לימוד מתמטיקה.
במקום ללמוד מקצועות משעממים בבית הספר הייתי הולך על תקשורת בינאישית, כישורי חיים, שיעורי חברה . כאן מתגלית החברה במלוא מערומיה, אין תרבות שיח בכל רבדי החברה, רוב הסכסוכים האישיים והחברתיים נובעים מאי הבנתנו אחד את השני וככה אנחנו מתבהמים ולא יודעים מה טוב בחיים.
תודה אבשלום, מי יתן ופרי עמלך יעזור לאלה הנמצאים במצוקה

לא ברור לי איך זה מתואר לפני 20 שנים.
בשנת 96 האינטרנט עבד על מודם פקס 14400, לא היו קבוצות דיון ולכן כל המתואר מאוד מוזר.