תגובות בתו של מייקל ג'קסון כועסת על דמותו הלבנה בסדרה: "בא לי להקיא"

אישית לי לא משנה מה צבע העור של השחקן כל עוד הוא נותן הופעה טובה. הכוונה בכתבה היא לגזענות אז תענו לי על השאלה הזו - אם אתה נותן לשחקנים עם גוון עור שונה מלבן תפקידים לא משנה ראשיים מישנים או ניצבים רק בגלל שהם לא לבנים זו לא גזענות? הפכו את הדמות של ג'וני סטורם מארבעת המופלאים שהיה לבן לשחור וכמה כתבות חיוביות צצו בכל מקום בנוגע ל-"התקדמות" שנעשתה בהוליווד. אבל את אמה סטון ליהקו לאלוהה בתור חצי ויאטנמית והתקשורת קפצה על הסרט עם חותמת הגזענות. ההתבכיינות ב-2015 בנוגע ל-"אוסקר הלבן" פשוט שיגעה אותי לגמרי .שחקנים שחורים עשירים מפורסמים ומוערכים שמהווים דוגמה לאלפי אנשים ברחבי העולם ישבו מול המצלמה ובכו על ה-"יחס המחפיר" שניתן להם. וויל סמית' בכה על זה שהוא לא הועמד לאוסקר בשל משחקו הגרוע בסרט שהיה יותר דל מארוחות הצהריים שאמא שלי הייתה מכינה לי כל יום. אחד הסרטים האהובים עלי הוא "רוב של אחד" (1961) העלילה עוסקת בנושא של גזענות ודעות קדומות ששררו ברחבי העולם לאחר מלחמת העולם השנייה. בסרט מככבים רוזלינד ראסל שחקנית אמריקאית בתור אישה יהודייה עם מבטא כבד והשחקן הבריטי המוערך אלק גינס בתור איש עסקים יפני שמדבר באנגלית עילגת עם איפור שמעניק לו מאפיינים אסייתים. איזו מן בדיחה זו? בסרט שהמסר שלו הוא קבלת השונה את הדמויות הללו משחקים אמריקאית ובריטי? האירוניה הינה למעשה העובדה שעם כל אחד מהם מהרגע שהם מופיעים על המסך בקושי שמים לב לכך. ההופעות שלהם כל כך טובות שבין רגע פשוט נסחפים פנימה לעלילה ונקשרים אל הדמויות. בנוגע למבטא של ראסל היא לא נשמעת כמו הגרסה הנשית של וודי אלן. זה אמין לחלוטין למעשה 90% מהאנשים שאני מכירה בארץ נשמעים בדיוק כמוה אם לא גרוע יותר. גינס האיפור שלו לא כבד למעשה הוא בקושי בולט זה לא "פנים צהובות" אלא -פנים שונות- אך לא בצורה דרסטית פשוט שחקן אופי נפלא. הדגש באיפור בכלל לא קיים הוא בסה"כ נראה שזוף ובהתחשב בעובדה שבאותה תקופה הוא גם צילם במדבר את "לורנס איש ערב" (1962) אז אפשר להניח שזה יותר שיזוף מאיפור. בנוסף הוא הקפיד על מבטא מדויק רוב האסייתים שלומדים לדבר אנגלית מתקשים עם האותיות R ו-L והם תמיד מתבלבלים בין השתיים או שקשה להם לבטא אחת מהן. בסרט "נמר של נייר" (1975) דייוויד ניבן משחק מורה שמלמד ילד ממוצא אסייתי את השפה האנגלית וכמובן שיש לו קושי עם אותיות אלו למעשה גם השחקן שגילם את הילד במציאות חווה את אותו הקושי. הנקודה היא שהם לא גילמו את הדמויות כמו ליצנים מוחלטים אלא עם כבוד וכשהסרט יצא לאקרנים הוא דווקא קיבל שבחים מהללים מאזור אסיה. אני כמובן ממליצה על הסרט השם באנגלית הוא - "A Majority of One". בסרטים המבוססים על אמת תמיד מתאמצים על יתר מידה לגרום לשחקנים להיראות כמו האנשים במציאות ולעתים יותר מדי קרובות זה מסיח את דעת הצופה. לטעמי זה לא משנה כל כך לדוגמה אנתוני הופקינס ב-"ארץ הצללים" (1993) הוא מגלם את הסופר סי. אס. לואיס והם בלל לא דומים ההפקה אפילו לא ניסתה לעורר דמיון ביניהם למרות זאת הופעת המשחק שלו דיברה בעד עצמה. אני כן מסכימה שהאיפור לפחות לפי התמונה פה נראה איום מה שרק מוסיף להוכיח את הנקודה שלי.