כהרגלו שלו לא מדייק בפרטים, העיקר שזה מתאים לסיפור

במיוחד אהבתי את רומן רוסי !!! ***

קראתי בהנאה רבה, לא נס ליחו של שלו. עכשיו מחכה לרומן שרשי וטוב!

איך מבקר ספרות לא יכל היה להזכיר בביקורת על ספרו של מאיר שלו את ספרו של קארל צ'פאק-שנת הגנן? ספר שגם הוא עוסק בגינה שטיפח צ'פאק ומהווה מטאפורה גדולה ומתוחכמת לפוליטיקה, ליחסי אנוש, לכתיבה של צ'פאק ועוד. אם המבקר התעלם מחוסר הכרה של הספר האלמותי הזה זה מעיד על ידע המבקר ואם התעלם בכוונת מכוון זה גובל בפשע ממש.

מספיק עם הביקורות חסרות הטעם
מאיר דשלו מעניק לנו מפעם לפעם מתנות נאות
לקחת כל משפט ולפרק אותו בפינצטה- הזוי .

גינת הבר הוא גם וגם: גם מקסים ומצחיק ועושה חשק לטבע ולגינה, אבל גם חושף בין השורות את דמותו המתנשאת של הכותב

עסוק בלהראות כמה הוא יודע, כמה הוא חכם, כמה העברית שבפיו עולה על אלו של אחרים, עד שהוא מאבד את הקורא המצוי. עברית היא שפה חיה. ומי שמתכחש למותו של סגנון מסוים, סופו להיות מיושן עוד לפני שהיה אקטואלי.

רק מלקרוא כיצד אפשר להכין פסטה בחמאת מרווה, ואני לא מתכוונת לדרך הבישול דווקא

כמי שיש לו גינה בבית והיה עוזר לאביו בגינה שלו, הסיפורים היו מוכרים לי אבל אין כמו מאיר שלו בדרכו שלו לתאר את מה שארע לו....ומסתבר שגם לי

וממש לא מעניינות אותי הביקרות המלומדות.

כחקלאי נהניתי מאד וכתבתי מכתב אישי למחבר. אינני יודע את כתובתו. אשמח לקבל אותה

אורחים לא קרואים -ממש חוצנים- מגיעים בהמוניהם לגנה האינטימית של הסופר. השאלה כעת היא מי רואה בכלל בביקור בישוב שלו את ביתו הנדח והמשעמם הזוחל לואדי.