בזמן שהחברים שלהם יושבים במשרד מוגן בעורף הם רצים עם אלונקות ודופקים את הבירכיים לכל החיים. בזמן שחברים שלהם סוגרים תואר ועובדים כל יום הםמשומרים ועושים בטשים ופתיחות ציר ואימונים בחי. בזמן שחברים שלהם סיימו צבא עם מקום עבודה מוכן והתחלה יפה בחיים הם מגיעים עם הפציעות מהצבא למקום בו התרומה שווה לפיגור בחיים. ויש בהחלט סיכוי שייהרגו בתהליך. אל תתרמו. לכו לכולל. תרויחו הרבה יותר.

למי שאינם יודעים להיות הורים, עצות אחיתופל של מנחי המכון לא יועילו. ההורים שלי הקשיבו לעצות של המנחים האלה וזה לא עזר בכלום. חבל שהמנחים האלה מעולם לא יעצו להם להתייחס אלי בכבוד, הקשבה, הכלה, ואהבה, כי אולי הייתי יוצא פחות שרוט ופגוע משנים שהקשר היחיד עם ההורים היה ריבים. קראתי קצת מהתיאוריות המטופשות שלהם. הורים קונים את זה כי אנשי המכון מדברים בביטחון כאילו הם יודעים משהו, אבל בפועל אין קשר בין התיאוריות למציאות. היה עלינו, ניצולי מכון אדלר, להתאגד ולתבוע ייצוגית את המכון על הנזק שנגרם לנו מרשלנותם ומהשרלטנות שלהם.