צפיתי בסרט לפני כמה חודשים, אני מאוד אוהב בד"כ את מה דולן עושה.
אבל הסרט הזה כל כך משעמם, וכל כך שטחי. גם אם מנסים להתייחס לרגשות או לאמוציות באופן פלצני. זה לא עובד.

הדמויות מגוחכות, מעצבנות, שטחיות, בלתי מתקדמות, פלסטיות, ההעמדות בסרט גם כן.
רגע החסד היחיד הוא באמת השיחה בין האם לבן. אך לא יותר מכך. כנראה שהיה פה רעיון כלשהוא אבל פוספס מריבוי שלהם.

כן כן... זו דעתי. גם ההצלחות הגדולות שלהם כמו "מחוברים לחיים" הם חנטריש שנועד למצוא חן בעיני הצופה. הסרטים שלהם לוקים ברגשנות כל כך לא אמיתית, במשחק צרפתי "כפרי" כזה.... לא לעניין.

והשאיר אותו... הסרט מציג את חיי הגאים בצל של מגיפת האיידס הקטלנית והנוראה.

הסרט שמסוגנן בצורה נפלאה, אכן מעט איטי, אך הוא לחלוטין אינו מעיק, ובטח שלא מייגע.
לאורך כל הסרט נשמר המתח שבין הרצון של הדמות לגילוי הסוד, לבין הלך הרוח המשפחתי.
ריבוי הקלוז-אפים בסרט תורם רבות לסגנונו, ולהבנת הדמויות. כל דמות בסרט עגולה, ומאופיינית עם הבעות קטנות ומינימליות בפניה.
סרט רציני, שמומלץ לראות אותו על המסך הגדול עקב סגנונו.