אתה יצאת לא משהו

עברתי לאחרונה דבר עם דימיון חלקי.
הפתרון היה לשבת כמה שעות כל יום וזהו. כלומר לא לקיים את השבעה בצורה הדתית ,
אלא לשבת לדוגמא מארבע אחרי הצהרים ועד שמונה אחרי הצהריים.
כלומר להזכיר את המנוח אבל לא טקס אבלות לכל דבר.
בכך לא ממש יושבים שבעה ומצד שני לוקחים פסק זמן קל מהחיים.

אני מבין את דברי האבא שאומר "לא הייתי דתי כל ימי חיי ואני לא רוצה את הטקסים הללו "
ומצד שני עושה משהו קטן ואפילו עבור המשפחה.

בלי שום קשר לדת זו או אחרת, השבעה זו הזדמנות שנותנים לחברים וקרובים להביע את השתתפותם בצערך. הרבה אנשים מפרסמים ימים ושעות לביקורי תנחומים. בלי טקסים ובבלת. זו גם הזדמנות לשוחח על הנפטר עם אנשים שלא ממש הכירו אותו אך מכירים אותך ורוצים להשתתף....

מי יותר חשוב לך? - הרבנים או אבא? מי יותר קרוב לך? הרבנים הקשקשנים או האבא האוהב? מה יותר יקר לך הכסף ששודדים ה"צדיקים" או הנשימות האחרונות של אבא שלך? את מי תזכרי לנצח? את השחורים המתפללים או את אבא?

לכל המלעיזים הרב סקר פה בצורה יפה קשת של פסיקות הלכתיות ונתן לשואל שכנראה הוא דתי ואיכפת לו מההלכה את יכולת הבחירה תוך הבנה שיש לו על מי לסמוך!
בנוסף הוא הוסיף לא עצה שמאפשרת לו לעקוף את ההבטחה... השבעה היא לא בשביל הנפטר ולא בשביל הקב"ה אלא היא עבור המשפחה...

יישר כוח!

לא לשת שבעה לא אומר לא להתאבל.
מה מונע ממך להתאבל בדרכך?

אם אין עולם הבא אבא שלו לא ידע ולא יהיה אכפת לו אם ישב או לא ואם יש עולם הבא אז הוא ישמח שישבו עליו

טיפלתי באבי שנים עד שיבה טובה מעל 90.
ביום שנפטר הודעתי לאחי וינהל את ההלוויה והמצבה ואשלם לו מהכספ של אבא וכך היה.
אחרי ההלוויה עליתי על הקטנוע וחרשתי את ארץ ישראל.
כבוד ויחס נותנים להורים כשהם בחיים.

יחליטו אם ישבו "שבעה" או לא. אין לי ציפיות, וממילא לא אוכל להשפיע בנושא.
בצוואה יחלקו ביניהם את "מה שאין לי מה להשאיר להם" למעט חובותי שלא אספיק לשלם
ואת אלה הורתי לפרוע לאלתר.

פעם לפני הרבה שנים, אבא אחד הלך למות וביקש משלושת בניו לשים לו בארון מעטפות עם כסף בארון, שאם יש עולם הבא, לפחות יתחיל ברגל ימין. קרה המקרה והאב נפטר, שמו הבנים אותו בארון וכל אחד שם משהו. בסוף השלושים, כשנפגשו הבנים ואמר הראשון "אבא ביקש שנשים כסף, אני לא מאמין בעולם הבא אבל שמתי את מה שביקש". אמר השני "אחים שלי, אתם יודעים שהתגרשתי ואשתי לקחה חצי ממה שיש לי, אז במחילה מכולכם, שמתי חצי ממה שאבא ביקש". השלישי טפח לו על הכתף ואמר "אל תדאג אחי היקר, אבא לא ישים לב, אחרי שששמתם שניכם, עברתי, לקחתי את המעטפות של שניכם, ושבמקום זה שמתי צ'ק על על הסכום שאבא ביקר..

אבא של חבר ביקש הלוויה שמחה.
לא היו סממנים דתיים.
השמיעו את השיר של מונטי פייטון מתוך " בראיין כוכב עליון " - always look at the bright side of life.
חילקו בלוני הליום וכאשר הארון הונח לקבר הפריחו את הבלונים הצבעוניים באויר.
האב היה בחו"ל אמן קרקס וליצן רפואי וביקש שחייו יסתיימו בחיוך.
וכך היה.
והיתה לי את הזכות להיות שם ולכבד את זכרו בדרך בה רצה.
כך הייתי אני ועוד 500 איש.

כאשר זה מדובר בענין דתי בצוואה מקיימים אותה בדיוק כמו שכתוב כי קח רוצה הנפטר\ת. כאשר זה מדובר בעיניני כסף היורשים על סכינים. רצון הנפטר\ת נזרק מהחלון.

לו האב היה דתי וילדיו לא.
לו האב היה מבקש הלוויה דתית למהדרין ובנוסף 9 דרשות מוסר ביום וכי על ילדיו לא לגלגל עיניים ולא לאטום אוזניים.
מעניין.

דברי שטות. העיראקים מקיימים את כל דיני האבלות וכתבי ההלכה ככתבם וכלשונם. הרבנים הגדולים ביותר באו משם .