אני יצאתי לרקוד עד אמצע שנות ה 30 . בעקרון אני מעריכה אנשים שלא דופקים חשבון. נכון שיש קטע פאתטי, אבל זה משעשע. חייבת לציין שגם השהייה הקצרה במסיבות משולבות ( כשהזקנים הולכים הילדים מגיעים ) הזכירה לי כמה הצעירים, כל כך יפים ומושלמים פיזית, כל כך אינפנטיליים , שטחיים וחסרי בטחון וזהות אישית ( בהכללה כמובן ). עדריות כזו ... ממש לא מעניין ולא סקסי ( בעיני, כיום ).ילדים עם גוף של מבוגרים וודקה... אבל שכולם יהנו ויבלו ...

שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ומה שעושה לו טוב בכל גיל, למי אכפת

זה אזור הגיל שבו הבן אדם בדרך כלל מוצא את עצמו. כן זה גם זוגיות, ילדים אבל לא רק. סדר העדיפויות משתנה. אני עושה יותר שעות בעבודה כי זה כבר לא כסף לגמור את החודש ולצאת לבלות. זה כבר כסף שאני חושב במה להשקיע אותו....בית, אוטו אולי לשים בצד ליום מעונן, אולי באמת לפתוח חשבון חיסכון לעתיד מה אם אני באמת רוצה ילד. מה אם אני רוצה לעבור לחול. זאת כבר לא עבודה זמנית של "יאללה עוד חודש יש לי כסף להודו ואני מתפטר". זה הגיל שבו בן אדם משתדל להיות יציב יותר, גם כלכללית וגם מנטלית. ילד בן 16 שמשתכר נופל ברחוב, הוא ילד טמבל שמתנסה בדברים חדשים ועושה שטויות. גבר בן 30 שעושה את אותו הדבר הוא סתם אלכוהוליסט.

הכל רק בראש שלך, אף אחד, במיוחד לא רווקים בתל אביב, סופר את גיל 30 כ"מבוגר".
כניראה בגלל שאת בזוגיות של כמה שנים אז את יוצאת למקומות האחרונים שהכרת כרווקה - והם באמת לילדים ולכל הפוזה של שנות ה20 המוקדמות.

לא חסר מסיבות ומקומות לחבר'ה מגיל 20 ועד 45 שאפשר להנות בלי קשר לגיל שלך.
מי שמתייחס לאנשים מסביב כסיבה לכיף שלו באותו ערב או לא - פשוט לא עבר את ההתבגרות מגיל 20.

אחד היתרונות הגדולים בלהיות רווק/ה בגיל מאוחר זה שאתה לומד להנות לבד ומבין שכבר לא איכפת לך מה אחרים אומרים או עושים - אנחנו עושים את מה שבאמת בא לנו.
וכשמוצאים בת זוג שבראש כזה - זו זוגיות מדהימה. גם אם היא לכמה חודשים, שנים או לחתונה עם ילדים.

כדי למצוא בן זוג. מוזיקה זה אחד הדברים הכי נפלאים בחיים ולרקוד זה מוכח במחקרים שזה בריא לגוף ולנפש, לבלות יחד כזוג גם אחרי הנישואים מחזק את הזוגיות ומוסיף לאושר. אז למה לא לצאת לבלות, לשתות ולרקוד לא משנה מה גילכם כל עוד המצב הפיזי מאפשר זאת.

חציתי את ה-30 ובאמת במסיבות סביבי יש רוב מנצח של בני 20+ וזה, אני מודה קצת מביך אותי. מרגישה לא נעים ותמיד נותנים לי הרבה פחות ממה שאני אבל כמו בכתבה, זה גם קשור לעובדה שלא מאמינים שמישהי בגילי תצא לפאב או למסיבה. ותמיד רציתי לכתוב את זהירות מספר 11- צודק! האפליקציות מקשות! אני די בטוחה שמתישהו סיננתי כמה בחורים טובים כי אני חסרת סבלנות לתקשורת ברשתות.

פנסייה,ביטוח, קרחת ושערות באוזניים. היום אני מגלח את הביצים כל שבועיים, מוריד שיער מהבטן האף והגבות ורואה במראה פרצוף כמו שק תפוחי אדמה נפול, שקיות סופר מתחת לעיניים לא מסוגל לראות ממטר בלי משקפיים ושיער לבן (על 1/4 קרחת פאטתית). בפייס אני מציג את עצמי כ`יזם` ו`אינטרסטד אין גירלס` גם כשאני לא הרווחתי שקל בחיים וחי על חשבון אמא שלי בגיל 58 (היא בת 80 ומעבירה לי כסף לשכר דירה בלב תל אביב) פלא שאני על כדורים??

היה שם את כל ה DJs שגדלתי עליהם
BROOKLYN BOUNCE
JAM AND SPOON
QUICKSILVER
KAI TRACID
MARK OH
FUTURE BREEZE
MARUSHA
DUNE

MARUSHA נתנה סט רייב לפנים כל הבני 30+ עפו עליו, היה גם כמה צעירים בני 20 + יחד עם בני כ-50+ שאני ראיתי-לפחות כמה זוגות בגילאים האלה

ולאף אחד לא היה אכפת הגיל, האווירה הייתה מטורפת , ממש ווייב של כל הרייב המקורי של שנות ה90 המוקדמות, חשבתי זה כבר באמת נוסטלגיה, אבל אין דברים כאלה--10 שעות של מוזיקה איכותית

הבעיה בישראל-שפה אתה יוצא בד"כ לאיזה מסיבה של DJ USB סטיק וחור אפלולי וטחוב שמכבים בו את כל אורות שלא יראו את הטחב והעובש ועדיין השתיה יקרה ועאלק מקום איכותי-זה עבודה בעיניים המסיבות האלה בישראל זה מה שמבאס פה

בחו"ל אתה הולך למועדון על רמה עם DJ שמנגן שהוא גם באמת יצר את המוזיקה הזו-וזו אווירה אחרת לגמרי וכיף אחר לגמרי...

גם פאתטי גם מעורר רפלקס הקאה.

הם פאטתים, הם יודעים את זה ומדחיקים עד שאי אפשר יותר. ואז הם עוברים לשבת בבית או ללכת למקומות של המבוגרים, למשל ליין מוזיקה עברית בימי ראשון בשלוותה, שזה אוסף של גרושים וגרושות בני 40 פלוס כולל 50 פלוס, שחלקם עדיין מנסים לשחק אותה, בעיקר הכוסיות לשעבר כמו שרון איילון שממשיכות לעשות פוזות למצלמה למרות שהן מזמן כבר לא (מי שלא ראה, שילך, אין גבול לביזאר, שלה ושל אחרות שם).
לגבי הכתבה - הפאטתיות אינה רק בלצאת למקומות של לפני 10-20 שנה, היא עצם סגנון החיים כפי שמתבטא ב:
רק השבוע פגשנו מספר חברים אחרי הופעה, והתיישבנו איתם לדרינקים ואוכל של שעת ליל מאוחרת. כולנו גרים בתל אביב, כולנו מרוויחים מעט מדי ומוציאים יותר מדי, כולנו אוהבים מוזיקה ואת החיים הטובים וכולנו קשורים לאדמה בחוט דקיק בעוד ראשנו נוסק מבעד לעננים.
תל-אביב, דרינקים, לילה, בזבוז כסף על שטויות ושתיה, אהבת "החיים הטובים" כאילו זה חיים טובים (לבזבז בלי חשבון ולחיות בתל אביב), ראש בעננים ושאר ססמאות ריקות שמתאימות לבני 20 פלוס - זה הפאטתי.
איך אני יודע? אני כזה, יצאתי למקומות הללו פעם, וככל שעליתי בגיל זה הפך פחות רלוונטי, יותר מוזר, פחות מתאים, עד כדי כך שהמקומות הללו מעוררים בי בחילה. וכן, הגיל עושה את שלו, ואתה רואה אוכלוסיות שלמות נעלמות מהסצנה אחרי ששרצו בה תקופה ארוכה. דרכו של עולם.
דרך אגב חתונה אינה פתרון ואינה השלב הבא, ממש לא, היא יכולה להיות סוג של בריחה שתגמר רע מאוד.

בעלי ואני חווינו את תקופת הבילויים הטובה שלנו בגיל 30+ . אחרי 4 שנות טיפולי פוריות כושלים עשינו הפסקה והחלטנו לחזור לחיות את חיים.
חזרנו לבלות במועדונים. יצאנו בשעות הזויות בלילה וחזרנו לפנות בוקר. שתינו אלכוהול ועשינו שורות בברקפסט בימי הגלורי שלו.
תמיד היה שם זוג בן 50+ שנראו לנו אז מגוחכים.
חצי שנה של פריקת עול וחזרנו לטיפולים עם כוחות חדשים. ברוך השם (והרופאים) זכינו לשני ילדים. ובזמן הזה חזרנו להיות המבוגרים האחראים.
היום בגיל 40++ אנחנו לא מבלים במועדונים, כי באמת עדיף לשבת בלילה במרפסת ולהנות מהשקט.
אבל פעם או פעמיים בשנה כשמגיע די ג'י כמו ארמין ואן ביורן להופעה. הסבתות שומרות על הנכדים ואנחנו מפרגנים לעצמנו יציאה למסיבה.
במסיבות יש הרבה צעירים, אבל אנחנו באים עם חברים בני גילנו, כולם הורים לילדים ונתקלים בעוד הרבה גריאטרים כמונו שלא שכחו שיש חיים גם אחרי החתונה והילדים.
כן ההתאוששות ביום אחרי גומרת אותנו. אבל ההנאה שווה את המחיר.
הכל תלוי במינון.
תעשו מה שנכון לכם. ותפסיקו לחשבן מה חושבים עליכם בני 20. גם הם יגיעו בסוף לגילכם.