שמעתי באיזו סדרת טלביזיה חביבה אמירה חביבה עוד יותר:
איך קוראים לזוג שאינו רב אף פעם - גרושים

היא קודם כל לפני כולם!

לא להתערב בעניינים אלו כלל.

ברגע שהתחתנת, כל ההחלטות לגבי החיים שלך ובת זוגך הן שלכם, ושלכם בלבד.
יש פסוק האומר שמיום חתונתו יעזוב האיש את אביו ואמו וידבק באשתו.
וכך זה צריך להיות.
ועל אחת כמה וכמה לגבי התינוקת: רק אתה ואשתך קובעים בכל דבר הנוגע לה.
חבל חבל חבל שהוריך כנראה לא מבינים את זה, ולא לוקחים צעד אחד אחורנית.
אפשר לאהוב אתכם גם אם הדרך שלכם מעט שונה. לא לבלבל בין אהבה לבין שתלטנות.
ואת כל זה אני אומרת בתור סבתא!

יש להורים נטייה להפוך את הילדים למרכז חייהם. וכשהילדים הללו גדלים ובונים משפחה משל עצמם, הם עדיין נאלצים להגיע כל שישי לארוחת ערב כדי שההורים לא יעלבו, לארח אותם כמה פעמים בשבוע, לדווח להם על כל פיפס בחייהם ובחיי הנכד- כי אין להם שום עיסוק אחר אהוב עליהם יותר....וזה המתכון לפיצוץ ביחסי חמות- כלה.

אז הורים יקרים- תודה שגידלתם אותנו עד הלום, עשיתם עבודה מופלאה. אבל בבקשה אל תתנו עצות, אל תתערבו, אל לחצו שנגיע לבקר כל שני וחמישי, ותמצאו עיסוק אחר. אחרת אתם גורמים לנו לסכסוכים תוך משפחתיים. תודה...

ויש משפחות שלא מקלקלות.בעולם יש מכל וכל.

החמות כמה שזו אמא שלך נוטות להעיר. מבחינתן זה לעזור. זה מציק זה מנג'ס ולא מועיל. והאשה הכי מתפוצצת מזה כי הגבר נוטה לא לשמוע או להגיב. ואז הם מציקים לאשה והיא מתעצבנת בתוכה ואז מתרחקת כי נכנסים לה לגידול הילדים.

ומניעים ניסתרים.
מנסים ליישר את ההדורים ב-4 עיניים עם כל צד ואם זה לא עוזר אז מוכיחים את כל הצדדים לגבי עוולותיהם אחת כלפי השני/ה ואם גם זה לא עוזר..אז מאיימים בפרידה מהצד העקשן
כמעט תמיד זו המכשיפה שפיתתה אותה בסקס(שכיום זה אוטוטו לא חוקי לשלם גם אם היא משקרת ואומרת:"מאחר לי המחזור").
אין נשים תמימות איטליגנטיות כיום!
רציתם אישה מועצמת?.....
בבקשה, תואכלו את החרא שהיא בישלה לכם.
בתיאבון!

מי שאחראי על הילדה שלכם זה אתם, אשתך ואתה. עצם זה שאתה מכניס את המשפחה שלך, כצד שצריך להתחשב בדעתו ולא להעליב אותו בקבלת ההחלטות העקרוניות, מראה שיש לך בעיה רצינית. במקום להיות הורה עם עמוד שדרה אתה עסוק בלרצות אחרים. אם יש לך ויכוח עם אשתך - נהל אותו מולה, כשאתם שניכם לבד, בלי נוכחות הילדה ו"בלי עזרת הורים". אם אתה ובת זוגך תמימי דעים לגבי משהו, תודיעו בנימוס למשפחה שזו ההחלטה שלכם, וזהו. לא משנה אם הילדה שלכם לא רואה טלוויזיה/ מקבלת אייפון בגיל שנה/ אוכלת אוכל טבעוני/ חיה על המבורגרים ונקניקיות. הם יכולים לדבר איתך על זה ולהביע את דעתם (לא להעיר לילדה, כי לא הם מחנכים אותה, ולא לנזוף באשתך, כדי לא לצאת ביקורתיים וחסרי נימוס). אבל זהו, פה מסתיים תפקידם.

כאן אין עניין של :"למי יש יותר אוהדים" אלא עניין של "אתם משפחה אחת, תפרו את הבעיה לבד!!" .

בכל ריב ישנו אלמנט ראשוני ואלמנט משני.
הראשוני מדבר על השניים שרבים (תמיד מתחיל משניים ולא יותר).
החוכמה היא להכיל את הריב במעגל הראשון, ולא לתת לו להתפשט למעגל המשני.

המשני מדבר על כל אלו שכביכול "חייבים" לקחת צד , וזה לא נכון בכלל!!
במעגל הזה קיימים הקשרים של אלו שכבר היו במשפחה(אחים אחיות אימא אבא) ושל אלו שהצטרפו אליה (בעל אישה ילדים וכדומה).

אם תוחמים את המעגל הראשוני ושמים מיד גבול (כלומר לא מתערבים ולא נותנים לאף צד למשוך לכיוונו) וכל השאר פשוט ימשיכו הלאה, הריב ישאר במעגל קטן ולא יחמיר.

בשתי הנושאים למשפחה אין כל קשר הרי האישה היא זו שמתחתנת כמו גם בקשר לילדה יש לה אמא (וגם אבא שמתלבט...) אז הם יקבעו ולא הסבתא הסבא ושאר המשפחה.... זה לא ברור???

כל אדם צריך להעמיד במקום כבר בשלבים ראשונים, כאשר מראה ניצנים של התנהגות לקוייה.

צר לי לאכזב אותך, אך מעטות המשפחות שמצליחות באמת לפתור את המתח הזה, ואשריהן של אלה שכן.

במרבית המקרים, מניסיון אישי ומהסתכלות סביב לאורך שנים, העניין או מטואטא מתחת לשטיח והמרירות חוגגת בכל הצדדים, עד לפיצוץ הבלתי נמנע, או שעצם הניסיון לפתור מביא לפיצוץ שמשנה את מערכת היחסים בין כולם. גם אם כולם עושים את המקסימום לטובת הבן/בעל האהוב, המצב לא חוזר לקדמותו אף פעם.

מבאס, אבל זו המציאות.

הבעיה עם נשים עקשנות ולא אמפטיות, ומצד שני משפחה, בעיקר הורים שחושבים שרק הם יודעים וצודקים והכבוד זורח להם מהת*ת. כמה גירושים כאלה נגרמו בגלל הורים כאלה.... כמה משפחות הרוסות.
אני מחזיק מעצמי חילוני אבל יש את הציווי בתנ"ך שאומר "עזב את אביו ואמו ודבק אשתו והיו לבשר אחד". כלומר, כשאדם מוצא את זוגו עליו להניח בצד את מה שהנחילו לו משפחתו באם יש קונפיקט עם זוגו ולתת עדיפות לזוגיות

זה רק או הדעה של אשתך או של ההורים?
תן לי לעוץ לך עצה של בעלת ניסיון: אתה ואשתך, אתם ההורים של הילדה. אתם המחנכים ואתם קובעים. אפשר להקשיב למשפחות המוצא, אבל אתם חזית אחידה ואתם תחליטו. שלא תעז להכניס את ההורים שלך בין שניכם. בנועם ובאדיבות אבל בנחישות - אתם ההורים ואתם תחליטו. וברגע שאתם מחליטים על דרך פעולה זה לא משנה מי משניכם היה בעד ומי נגד, שניכם מגבים את ההחלטה המשותפת מול ההורים.

זה לא פשוט עבור משפחות המוצא, השלב שבו ל"ילד" יש ילדים משלו מביא לשיא את התהליך הטבעי של היפרדות - מכאן ואילך ההורים של שניכם מאבדים סופית את זכות ההחלטה והופכים למייעצים בלבד. זה מאוד קשה להורים להפנים את השינוי הזה, להפנים שה"ילד" שלהם הוא איש מבוגר עם משפחה משלו. מסלול ההורות הטבעי כולל סמכות בלעדית על ההחלטות כשהילדים קטנים, עבור בשותפות להחלטה כשמדובר במתבגרים ובבוגרים צעירים, ובסוף יורד לרמה של מייעצים בלבד כשמדובר באדם בוגר עם משפחה משלו. בדרך כלל ההורים מנהלים קרב מאסף כדי לא לאבד את חלקם במעגל מקבלי ההחלטות - אבל מקומם כבר לא שם ועליך (ועל אשתך, מול ההורים שלה) להבהיר להם בעדינות שמשפחה הם יהיו תמיד, אבל הם לא מקבלים החלטות בנוגע להתנהלות שלך ושל אשתך, לא כמשק בית ולא כהורים. זה שלכם וזהו.
סביר להניח שכהורים צעירים הם ניהלו את המלחמה הזו גם כן... נכון שקשה לעמוד מול אבא שלך ולומר לו "לא, אני לא מוכנה לחנך את הילד שלי ככה" על משהו שהוא ניסה להנחיל לך מהבית, אבל זה חלק ממסע (ומשא) ההורות - אתה המבוגר האחראי עכשיו, ואתה צריך לחשוב על עצמך ככזה ולקבל את ההחלטות שלך בנוגע לילדים שלך. מעכשיו טובת הילד כפי שאתה כהורה רואה אותה קודמת לגאוותם הפגועה של הוריך על כך שהעזת לגדול ולפתח דעות משלך... ותגיד להם שאכן, ככה הם גדלו אותך - להפוך למבוגר אחראי שעושה מה שצריך לטובת ילדיו כמיטב יכולתו וראות עיניו, בדיוק כפי שהם עשו.
בהצלחה.

אני אישית הבנתי שבמקרה שלי מרחק היא לא מילה גסה.
מרחק ובמינון מוגבל עושים פלאים ליחסים עם חמי וחמותי שהם אנשים שמתערבים המון ונוטים להשתלט לאחרים על החיים.
מרחוק הם נראים לי יותר בסדר

אני עכשיו בסכסוף משפחתי כזה.
חמתי אמרה לי שאני אמא לא טובה
וכמובן שמסרבת להתנצל
אז מה עושים?
ממשיכים כאילו כלום? אי אפשר
חותכים קשר? אי אפשר
אז יש שלום קר וניכור.
וזהו בינתיים.
אין לי מושג איך פותרים את זה

הורים חושבים שהם יודעים הכי טוב. אבל התפקיד שלהם אחרי שהצאצא שלהם מגיע עם בן/בת זוג הביתה, זה להתעלות על עצמם ולתת לזוג הצעיר לנהל ענייניו לבדו.

ככלה טרייה, בלעתי המון צפרדעים מהסיבות שנמנות בכתבה. זו הדרך הנכונה לגבי דברים בטלים בששים, כמו ארגון חתונה, אך לא לגבי חיי המשפחה של הזוג הצעיר. כשהתערבו לי פעם בעניין של ייהרג ובל יעבור ואישי שיחיה לא היה מספיק חזק כדי להתנגד ולקבול, הודעתי למחותנים שייסוגו מיד אחור, אחרת לא יראו אותי עוד בביתם וגם את נישואיי אשקול שנית. עם הגיסים לא דיברתי 3 חודשים כדי להבהיר בדיוק את אותה נקודה. ורק אז, לצערי, זכיתי מהם לאותו כבוד ונימוס שנתתי אני, כשרק נכנסתי למשפחה.

זה המסר שלי לכל כלה טרייה. את הגבולות מציבים על ההתחלה. בחיוך, אבל בתקיפות. כי אחר כך, זה הרבה יותר מסובך לעשות כן.

אני יכולה להמליץ לכל כלה טרייה שמקבלת ריקושטים לא מוצדקים ממחותנים (כולל במסגרת הכנות לחתונה שהיא שלה ושל החתן בלבד), להעמיד במקום על המקום. לא להחליק ולא להתעלם ולא להסכים לספוג שום דבר. צריך להכות בברזל בעודנו חם. כי אחר כך, קשה מאוד להביא אותם למצב שהם מתנהגים נורמלי, כשהם רגילים שאת סופגת כל דבר.

עם כל ההבנה לאהבה העמוקה שלך למשפחה הגרעינית שלך, אתה כעת נשוי ויש לך משפחה משל עצמך, התבגרת ואינך ילד. אתה נשוי ואב ותצטרך לקבל את זה בכל מובן.
אם אתה לא יודע באיזה צד לצודד סימן שאתה לא מקבל את רגשותיה של אשתך ומכאן שעדיין לא פיתחת רגשי משפחתיות מספקים עמה ועם בתך, כשהעת לכך הגיעה מזמן. אז קדימה.

שלום, כתבה ממש מעניינת.
הייתי שמח אם היה פתרון אמיתי לבעיה המורכבת הזאת

מה הקטע? להגיד מה קורה ואיך ואז להשאיר אותך ריק עם הכתבה ביד?
איפה הפתרונות, הדרכים להתמודד, עצות?
נו באמת...

טענתה אנחנו כמו ערבים.בשפה.במנטליות.בתרבות. באידאולוגיה .בהוואי.בחמולתיות.בשבטיות .ואחרי ראש השבט תמיד.ערב שבת אצלנו עם שש-בש מוסיקה ערבית .שיחות חולין.כדורגל.צווחות צרחות . והשאלה מה לעשות איתה ?

אז לא חייבים... באמת שלא!!!

בצד מי תהיה? בצד שלך. יש לך דעה? אם אין דעה,תפתח לך אחת.