מגיע הרגע שבו ההורים צריכים לקחת צעד לאחור, הצידה, איך שלא תקראו לזה.
סיפור החיים של הבת שלך הוא לא הסיפור שלך.
מה שיקרה יקרה, זו לא החלטה שלך.
אני מבינה שהבת שלך היא אריסטוקרטיה מעודנת בעיניך, עור חיוור, תארים וכו'. לא הבנתי מה מקור הגאווה הזו ולי כאשכנזיה אין שום בעיה שהילדים שלי יתחתנו עם איזה צבע שירצו.
רק שתדעי שאמא שלי מההתחלה לא היתה מרוצה מהבחירות שלי ושל אח שלי. לא רק שלא היתה מרוצה - גם טרחה להודיע את זה בכל פורום, שאף אחד לא יטעה לחשוב שאולי בעיניה בני הזוג ומשפחות המוצא שלהם הם לרמה שלה.
התוצאה בסופו של דבר: כבר כמעט 30 שנה שאין קשר בינינו ובינה. אין לה שום קשר עם הילדים והנכדים שלה.

מהכלום שהיה לך נשארת עם כלום

קראתי ונותרתי פעורת פה. אני תמיד ידעתי שהגבר אותו אביא הביתה ואמי תאהב הוא יהיה גבר חלומותיי. הבאתי כמה, אך הם לא מצאו חן בעיניה עד לאחרון שהוא כיום בעלי.סמכתי על האינטואיציה שלה מאוד והיא צדקה לאורך כל הדרך. אני שמחה ששמעתי בקולה.
אני חושבת שאת צריכה לשתף את בתך בחששותייך, מוטב לחכות מאשר להסתבך אחר כך עם גירושים מכוערים ובלגנים.

איך ווינט מפרסמים כתבה עם משפט כזה???

מבינה כל מילה שנאמרה כאן ! עברתי את אותו סרט

זה דור שהגירושים זה מה בכך
לא צלח אז מחליפים
ואם זה כך אז מה בכך

רק תייעצי לה לא להביא ילדים ב 5 השנים הראשונות ! כי אז אם יהיה צורך להתגרש יהיה פשוט יותר !

זה בטח לא בשבילך להחליט. ואת סופר פולניה זה מתפרץ ונוזל מכל שורה ושורה. מין התנשאות כזאת

שהולכים כמו עיוורים אחרי המצאות שאחרים המציאו פעם.

מה זו הגרפומניה הזו? חששות טבעיים של אמא לגבי התאמה בין בני זוג ועיתוי החתונה מצטמצמים לאיזו טבעת מטומטמת? בטחון מתנשא שהורים מהצד השני אמורים להיות מומחאים מזה שבנם מתחתן עם מינימום פרינססה. שום מחשבה שגם הבחור שגם אצלו יש אי אילו איכויות וגם הוריו יכולים לתהות האם יש ביניהם התאמה ואולי גם הם משפחה פרימיטבית כמוה שבטוחים שכל אחת אמורה להיות מאושרת לקבל ממנו הצעה. בקיצור, שיא הפרימיטביות, הקרתניות על משפחה מאיזה שטייטל.

אם בכלל את נשואה כיום
עושה רושם שאת משליכה את השליליות בחיים שלך על החיים שלה

יושב איזה סטודנט לתקשורת בן 20 וממציא את כל השטויות האלו

הכל היה בסתר
שום דבר גלוי
זה התוצאה מאמא

במקרה של המשפחה שלי אמא באה מבית של יקים אשכנזים, אבא "לא התאים לה" (=היה חום מדי בעיני סבתי), והיא טענה בתוקף שאימי עושה טעות.
כמובן שיכול להיות שכאן המקרה אחר, אבל השימוש בביטויים "אריסטוקרטית" (איזה ביטוי מרגיז), חיוורת וכו'... מזכיר לי מאוד את הסיפור.
לא אתפלא אם ההמשך שיבוא נועד להראות כמה היא צדקה מהרגע הראשון.
אני כיום בן כמעט 30, בן זקונים, והורי עדיין נשואים באושר. למרות סבתי, לא בזכותה; אפילו שבסופו של דבר (כשנולד הבכור) היא התעשתה.
"אינטואיציה" זה מכבסת מילים.

יש לתת לילדים לעשות את הטעויות שלהם עד כמה שהן יהיו קשות. הכל בר תיקון.
מאד מאמינה באינטואיציה אימהית , אבל לא צריך לשתף את הילד בכל דבר. בטח לא במקרה כזה. שיתוף במקרה כזה יכול רק לגרום לריחוק.
אמא שלי מאד לא הסכימה לבחירה של אחי ושיתפה אותי בזה, יחד עם זאת, תמכה בבחירה שלו.
היום הוא גרוש ומאושר...

כל כך הרבה מלל רק בשביל להסוות את העובדה שהבת שלך בחרה בפרענק.
הטבעת נפלה? לא, הטבעת קבעה. כן, בטח.

יו איזו פאקצ'ה

על הטעויות וההצלחות. גם את עשית בחירות - טובות ורעות.
מכירה כמה זוגות עם ילדים ונכדים שאימהותיהם לא שמחו ואף נישלו עצמם מהחתונה, ובכך הכשירו עצמם לנתק מוחלט עם נכדיהם.
הטעם לא חייב להיות זהה, וגם צריך להשאיר משהו ללימוד עתידי. לו בן הזוג היה זהה לך - למה לך להתחתן.

מאלה שמנסים לסכסך בין הבעל לאשתו. פרצוף תשעה באב כל השנה.
מה זאת אומרת הטבעת לא ענתה לציפיותייך? את מתחתנת? הטבעת עבורך?
קחי צעד אחורה. תשמחי בשביל בתך. אולי אם לא ראית את השמחה שכולם ראו אז את צריכה לבדוק את עצמך ולא להעמיד פנים בהיותך אמא שלה יש לך את כל התשובות!

אף אחד לא מהו הזיווג הנכון. אלא אם באמת יש בבן/בת הזוג מגרעות איומות, כגון אלימות, חוסר יכולת להתמיד בעבודה, וכן הלאה, דברים שאין עליהם עוררין. ואם כך, צריך בהחלט לדבר גלויות עם הבן/בת. אבל בכל הסיפור הבדוי הזה לא נמנתה אפילו מגרעת אחת "אובייקטיבית". אז שהאמא "תלך לישון".

בחורה אריסטוקרטית איננה נמדדת בצבע עורה אלא בהתנהלותה.. לתשומת לבך אמא יקרה..

בטח לא לומר "אמרתי לך"
וצעירים? כדאי לשמוע להורים + לעשות חתונה צנועה. לחשוב טוב לפני שמביאים ילד.
חתונה זה סתם קישקוש עם הוצאות רבות. משפחה עם ילדים זה סיפור.
להתגרש זה ממש לא סיפור - כמה מאות שקלים אם אין ילדים.

אם זאת אמורה להיות חמותך, קח את הרגליים וברח לקצה העולם.