עוד מקרה של חתונה שתסתיים בגירושים, חבל על הילדים...

העיקר להתחתן ולסמן וי, הגיע הזמן שנעצור רגע ונבין מה טוב לנו ונתעלם מכל הלחץ הסביבתי.

זה מה שמפריע לך? בגלל זה את חושבת שהם לא מתאימים?

מה שמדאיג במיוחד הוא שהבת מתוארת כעדי התלוי על צווארה של האם - עדינה, אריסטוקרטית, מלאה תארים.
אבל מה בנוגע לתקשורת ביניהן? מה קרה לכוס קפה משותף ושיחה מלב אל לב? למה לא ניתן לברר עם הבת מה דעתה, מה הן תחושותיה, לתת לה לגלגל קצת דברים בראש לפני קבלת ההצעה המפתיעה?
לסיכומו של עניין - סיפור שהוא פרובוקציה במקרה הטוב, ולהג מיותר של אמא "פולניה" ברכל רמ"ח איבריה (שתכחיש עד מחר, ניחא) במקרה הרע...

אצלנו סיפור דומה. אחת הבנות החורגות תמיד היתה חלשה מאוד (בלימודים, בעבודה) וגם בבחירת בני זוג. המיועד הוא בחור מאוד לא חכם, מעל 30 שמרוויח 6000 ש"ח, ללא השכלה אקדמית וללא שום פוטנציאל, עם הורים גרושים ועם איזו בעיה רפואית לא ברורה (להערכתי נוטל כדורים פסיכיאטרים). אם לפחות היה לו לב טוב, אז הייתי מבין, אבל באמת מדובר בלא יוצלח.
מאחר והאבא הביולוגי נפטר והאמא מלאה חששות לפגוע בקשר שלה עם הבת, אני מרגיש חובה להיות "האיש הרע" שיתריע שההחלטה היא שגויה מאוד. היית רוצה שיהיה לה מישהו טוב- אני לא בטוח שלהיות מנומס ו"לכבד" את ההחלטה זה הדבר הנכון. ההחלטות הקודמות היו שגויות מאוד (לצערי היא נכשלת בכל מה שהיא עושה- ואנחנו תמיד מחלצים ועוזרים, אבל נישואין זה כבר משהו שחילוץ ממנו יהיה הרבה יותר מורכב) אני באת לא יודע מה לעשות?

את רוצה להגיד לנו שנתת לנו לחפש ביתא סתם כך במשך חצי שעה??!

כל היום מתלונן שרוצה פחות אורחים ומתקמצן על כל הוצאה כי היא בין עבודות. ומה שמשגע אותי שהיא מעריצה אותו ואין על מה. היא יפה וכחולת עיניים והוא נראה ממש כמו ילד לא מקובל

בצורה גסה.
מי היא בכלל שתחליט על הגבר המתאים לביתה.
תחזרי 100 שנה אחורה גברת.

אומללים הילדים שלך.

אני מאוד מכבדת אותך ואוהבת את הזוגיות שלכם ביחד, אבל אני ממליצה לך לחכות עם זה (מגורים משותפים וכד'), ולראות כי זה צעד מאוד משמעותי. . .

מזמן לא פגשתי אישה כזו ממורמרת ומתוסכלת. יאללה. תשמחי באושר של הבת שלך. התפקיד שלך כאם לתת לילדה כלים להתמודד עם החיים ולא לנהל לה את החיים. אם את לא סומכת על שיקול הדעת שלה אז איפה החינוך שלך ? אם גורלה יהיה להתגרש אז זה גורלה. לא קשור אליך. הטבעת וגודלה קובעים ? המידה על האצבע זו הבעיה ? לא לימדו אותך שגברים לא חזקים בשטויות האלה ? תמצאי לך חיים יממורמרת.

גם אם הילדה שלי תיהיה הכי מרוצה שבעולם מהבחירה שלה בזוגיות שלה בכל זאת אני אשאל אותה ב4 עיניים אם היא מרוצה וטוב לה. מה רע לשאול? לבדוק? להתעניין? הרי אנחנו מלווים אותם כמעט בכל רגע בחיים שלהם. וחוצמיזה, מותר לעשות טעויות בחיים.

אולי כל אמא שואפת לראות את הבת שלה מצליחה ומאושרת? שואפת שהבת שלה תשיג דברים נעלים וחשובים יותר מטבעת חתונה ובעל.. חזרנו לשנות החושך?!
איכסה יא מגעילה!!! ומסכנה הבת שלך!!!
פלא שעשתה טעויות כאלה אם ככה חינכת אותה!? בבעעעההה!!!

הצלחתי להחזיק מעמד עד למשפט המחץ על הלובן והאריסטוקרטיות. וזה היה הסימן להפסיק ומיד.

לדעת שביתך אולי עושה טעות, ולא להגיד על מנת שלא להשבית שמחות זה הכי קשה בעולם. כי מצד אחד מדובר בילדה גדולה ושתעשה מה שהיא רוצה, ומצד שני נסיון החיים, תחושת הבטן וההיכרות עם ביתך אומרים לך ביג נו נו.
האמת מה עושים במקרה כזה? מניחה שלו היית הולכת לייעוץ היו אומרים לך שלא להתערב...

את כל כך צודקת...האינטואיציות האימהיות הכי טובות בעולם...זו הבת שלך...אל תוותרי תאמרי את דברייך בעדינות.

את צודקת

כל המהות של להתחתן כ״כ עמוק ורוחני שעל זה נאמר: ״וזר לא יבין את זאת...״מפספסים את הנקודה בעקבות המילה תאווה שמחליפה את אהבה

אני זוכרת שהיה מקרה שקרה שבתי האהובה שהיום היא בת ארבעים ושמונה אבל אז הייתה בת עשרים ושלוש כלומר לפני עשרים וחמש שנה אני הייתי אז בת ארבעים וחמש היום נושקת לשבעים באוגוסט הקרוב אז אני זוכרת שהחבר שלה ששמו ירמי שהיה אז בן עשרים ושש עלם חמודות והיום הוא בן חמישים ואחת הגיא לביתי בשעת בוקר מוקדמת וסיפר לי שהוא מעוניין להתחתן עם בתי נועהלה היפה שלי אני לא כל כך הייתי בטוחה כי מאוד רציתי שתתחתן עם הבן של חברה שלי שולי ערן שהוא היה אז בן גילה של נועהלה בן עשרים ושלוש וגם בדיוק עשה תואר בהנדסה באוניברסיטה והיום הוא גר בגרמניה הוא עבר לעבוד שם אבל אז גם הוא היה עם מישהי ואני חיכיתי שיבשילו העניינים כדי שהם יינשאו במזל טוב אבל לא היה מה לעשות וירמי רצה להתחתן עם נועהלה אז אמרתי שזה בסדר אבל שישאל אותה קודם אז הוא הציע לה נישואים והיא מייד הסכימה והם התחתנו תוך חצי שנה והיום יש להם ארבעה ילדים מקסימים ומתוקים הגדולה סיון בת העשרים וארבע ואחריה ישנו ליאור בן התשע עשרה ואז יש גם את יואבי היפה בן השש עשרה והקטן שבחבורה יש את אימרי בן השלוש עשרה אני מאוד מאוד שמחה אבל עדיין עצובה מדי פעם שלא קרה כלום אז וגם שולי היקרה נפטרה ממחלה ארורה לפני כשנה וחצי ואני מאוד אוהבת את הנכדים שלי חוץ מהם יש לי עוד שלושה נכדים מבני היפה אלוני אבל זה סיפור אחר

ואת זה אני אומרת בתור בת (אני עדיין לא אמא). אמא היא אדם שמכירה היטב את הבן/בת שלה ומסתכלת על הסיטואציה מצד אחד מאוד מקרוב ומצד שני באובייקטיביות יחסית (כל עוד היא אדם שפוי ולא מאלה שאף אחד לא מספיק טוב בשביל הילדים שלהן) ועם מספיק ניסיון חיים כדי להעריך דינמיקה בין בני זוג.
מניסיון אישי, למרות שלי ולאמא שלי יש חילוקי דיעות בהרבה נושאים היא אחד משני האנשיפ שעוזרים לי לקבל את ההחלטות שהכי נכונות *לי* כי היא מכירה אותי טוב, רואה את הסיטואציה ולא סובלת מתסביכים שמונעים ממנה לראות שאני אדם נפרד.

כנראה שאת רואה משהו שמפריע לך. אבל האדם הנכון לדבר איתו על זה היא ביתך בלבד. ובפרטיות מוחלטת! יכול להיות שגם לה יש לבטים וחששות ויקל עליה לדעת שגם את מרגישה בהם ויעזור לה לא לרוץ לשום מקום. אם היא לחלוטין תשלול את דעתך, לא ללחוץ כי אז שניהם לא ידברו איתך לעולם.

ודבר אחרון, אני לא חושבת שהחלום של כל אמא לגבי הבת שלה זה לראות אותה מתחת לחופה. אבל אני כן חושבת שאחד החלומות של כל אמא עבור בתה או בנה זה לראות אותם בזוגיות בונה ומאושרת. ואם את לא רואה זוגיות מאושרת, שום חופה לא תשמח אותך.

אולי כדאי לשכנע אותם לחכות עם חתונה וילדים ולנסות מגורים / חיים משותפים?

טבעת זה חשוב- אבל בחייאת יש דברים ומעשים הרבה יותר חשובים מטבעת. התעסקות בדברים תפלים, במנהגים ישנים ונושנים ובמניירות. יאללה, אנחנו במאה ה21. להתקדם.

הנטיה לחשוב ש"רגשות של אמא" הן מיסטיות ככישוף, היא מוטעת. אמא היא אדם. חרדתי ומעצבן ומעוצבן ומתרגש ומפוחד... לתאר את בתך כבעלת "אריסטוקרטית", זו הגזמה פרועה. כולי תקווה שההתנשאות והחשיבות העצמית הרבה בהן את כותבת, לא עברו בגנים, עם הדם הכחול שאת חשה שזורם בעורקייך.
משוכנע אני שגם חמותך לא היתה מרוצה ממך.

מה קשורה הטבעת?! אם הבחור לא מתאים לבת האריסטוקרטית שלך ואת באמת פולניה לא בכאילו אז תגידי לבת שלך שהוא לא מתאים או שכרגע זה מוקדם מידי. במקום לשבת לצקצק בלשונך על שהיא בעלת התארים והגיוני שהמשפחה שלו שמחה. מניסיוני יש נשים מדהימות שהמשפחה של ההעל לא מרוצים מהבחירה לא משנה כמה היא למדה ואיזו בחורה היא אז לפחות תשמחי שהיא אהובה זה ממש לא מובן מאילו. אני ממליצה לך להתחבב על הבחור ושתאהבי אותו כאילו הוא בנך! אחרת את יכולה לשכוח גם ממנה וגם ממנו

איך בתך האריסטוקרטית ובעלת התארים יוצאת עם כזה בחור שכנראה אין לו תארים והוא לא אריסטוקרט. את אמנם אמא שלה, אבל נראה שיש הרבה דברים על בתך שאת לא יודעת.