כפיים!
:)

אלאור אזריה- המוח והמדען שוחרר סוף סוף מהצבא לשירות האומה. גייסו אותו מהר לטכניון. אני בטוח שביחד עם אביו צ'רלי, הוא עתיד להביא הרבה כבוד למדע הישראלי.

הסינים השתלטו באלגנטיות על המח היהודי

כולם מהנדסים שם....

וכנראה (במיקרוסקופיית אלקטרונים) לא יוכל לרדת מתחת לרדיוס קומפטון של האלקטרון (שהוא כ 2 אלפיות אנגסטרום).

מרשים

אוהב אותך��������

למי שלא הבין - במקום גלי אור, הם נעזרים בגלי חומר (אלקטרונים)

באמצעות מכשיר כזה רואים קצת עתיד.

פרופ' עם שם עולמי בתחומם כמו אוניברסיטאות תא וירושלים !!!

קריאת הכתבה הזאת החזירה אותי כ 20 שנה בזמן.

משמרות של 12 שעות, מתחלף שבוע יום , שבוע לילה. מתחלף סופ"ש כן סופ"ש לא.
חוץ מהמשכורת, הכל היה שם מוות חברתי-ריגשי. (וגם קצת מוות מוחי).
זו הסביבה הכי מנוכרת שנתקלתי בה.
מזכיר שירות צבאי בבסיס סגור, השירות הצבאי גם עדיף על זה.
(ובאמת רוב עובדי הייצור היו מיד אחרי צבא, כך שסף הסיבולת שלהם היה גבוה)

בקיצור, עם כל הכבוד לחשיבותה של קידמה מדעית-טכנולגית (ופעם היה לי הרבה כבוד) .
עצם קריאת הכתבה והזיכרונות שהיא מעלה, עשה לי רע , ולא רק לי.
אין מתנות חינם, טכניון ודומיו באים עם הרבה סבל ודיכאון קיומי.
רק הריח והרעש של מעבדות כאלה, עושה לי צמרמורות.
12 שעות, אתה לבד בלילה עם עצמך, תקוע בחדר חשוך בכוונה כי כך עובדים שם , המבט מרוכז במסך (צג), מסתכל על איזה אלקטרון שצריך (אולי) לזוז ננומטר אחד שמאלה.
דיכאון קיומי כבר אמרתי?
אני בחרתי להתנתק מהתחום לתמיד.
קפצתי מהרכבת, ללא כוונה לעלות עליה שוב.

אלא לתפארת המליצה.