|
1. מה אפשר לצפות מרשת חברתית שכולה זיוף אחד גדול.
|
|
|
2. רציתי לצפות אבל לראות דקה פרסומת בלי אפשרות להעביר? ביי
|
|
|
|
|
4. רק כשאני נמצא בתקופות טובות בחיי
אני מעלה תמונות לאינסטגרם ולרוב זה בפילטר צהוב חום.
כשאני מדוכא כמו רוב הזמן לצערי אני בכלל אפילו לא מצלם תמונות...
|
|
|
5. הבעיה היחידה היא שאין מחלה כזאת שנקראת "דיכאון"
עוד כתבה ממומנת של חברות התרופות
|
|
|
6. מסתבר אם כך שלדכאוניים יש טעם טוב יותר
וזה לא חדש. המחלה עלולה להיות קשה ואף קטלנית אבל כמו תמיד, אפשר למצוא טוב בכל רע. אני בהחלט מעדיף עבור עצמי דיכאון קל מאשר נורמטיביות קשה. לנורמטיביות, אגב, אין טיפול.
|
|
|
7. מראה כמה פסיכיאטריה לא רצינית ואינה מדע, חבל שגם מזיקה
|
|
|
מי שמעלה באופן קבוע ומפסיק - כשוי להעיד על משבר. מי שמעלה פתאום המון תמונות עם תכנים חריגים או לא מתאימים לסגנונו בעבר עשוי להעיד במקרים מסוימים על חשד למאניה או פסיכוזה. השתתפות ברשתות חברתיות כמו כל התנהגות יכולה להעיד על מצב נפשי.
|
|
|
9. אם חשבנו שאבחונים פסיכאטריים הם רובוטים...
לא מעמיקים, וחסרי רגישות, עכשיו נראה שהם באמת הופכים להיות אבחוני מכונה. האבחונים מגדירים את המטופל כלקוי, כאילו שלא ניתן לשפר התנהגות, למידה או שליטה עצמית. האבחונים הופכים שמונים אחוז מהמטופלים ל-"פגומים", הם בנויים בצורה שמכוונת לכך. הפסיכיאטריה מבוססת על הרעיון שהאדם לא יכול להשתנות... לפי הפסיכיאטריה לאדם יש מבנה גנטי מסוים ורמות מסוימות של חומרים במוח, שלא משתנים. לכן היא מדביקה לו מאות ליקויים ושמות מומצאים של הפרעות מייאשות (כמו דיכאון למשל), ואז משכנעת אותו שהוא לא יכול להשתנות ללא סמים.
| |