המפתח לסוגיית צפון קוריאה היא סין, שכן היא מחזיקה את עורק החיים ואת אספקת החמצן לצפון קוריאה. כמו-כן, הקוריאנים לא יעזו לתקוף את סין, כי הדבר האחרון שהם צריכים זה עסק עם מעצמה גרעינית שיש לה צבא של עשרות מליוני חיילים ואינסוף ציוד, ושכולם נמצאים מעבר לגבול (ולא מעבר לאוקיינוס). לכן, הדרך לפתור את המשבר הוא לשכנע את סין "ללכלך את הידים" ולהתחיל לעבוד בכדי להעמיד את קים ואת החונטה שלו במקומם.

ראשית, אם צפון קוריאה תשתמש בנשק גרעיני, למערב לא תהייה ברירה אלא להגיב נגד צפון קוריאה בנשק גרעיני. צפון קוריאה אולי תוציא לארה"ב עין, אבל תשלם בשתי עיניה. הקרינה והנשורת לא יעצרו בגבולות של צפון קוריאה - חלק ימשיכו צפונה, לסין, על כל המשתמע מכך. לכן לסין אין את הלוקסוס של "להיות מהאו"ם" - היא שכנתו של הרשע וכידוע "אוי לרשע, ואוי לשכנו".

שנית, ישנו הפן הכלכלי. ארה"ב חייבת לסין כ-2 טריליון דולר. היא בוודאי לא המדינה היחידה שחייבת לסין כסף. הכלכלה הסינית נסמכת על יצור בזול ויצוא למדינות המערב. רמת החיים בסין עלתה והציבור הסיני אינו מוכן עוד להסתפק במועט כמו בימי המהפכה הקומוניסטית. כל זה הופך את סין לפגיעה מול סנקציות כלכליות מצד המערב.
לכן על המערב להבהיר לסין שהמשך שיתוף הפעולה שלה עם צפון קוריאה והתמיכה שלה בצפון קוריאה אינם עולים בקנה אחד עם יחסי מסחר פתוחים עם המערב. אם סין מעוניינת לשמור על יחסי המסחר שלה עם המערב, עליה לרדת מן הגדר ולהפעיל את השפעתה הרבה על צפון קוריאה בכדי להביא להורדה משמעותית של מפלס האיום שצפון קוריאה מהווה על שלום העולם.

טרמאפ מפחד לו היה פוטין מיזמן היה נכנס לצפון קוריאה

המצב הזה הוא אותו מצב ואפילו פחות גרוע מהמצב בו לאירן יש יכולת גרעינית.

למה לא מחסלים אותו צריך להציע תמורת הראש שלו 20 מיליון דולר