היא אמרה שכואב לה: הראש... הבטן...
שורה תחתונה, היא עברה חרם בבית הספר. ידענו, לא עד כמה... המורה היתה חסרת אונים... דיברנו איתה כל המחצית. משום מה - היא לא העבירה את המידע הלאה.
כשהגעתי למנהלת עם בקשה שתעזור לי מול העירייה להעביר אותה בי"ס, היא היתה בשוק... אמרה שמעולם לא דיברנו על זה אצלה... שאם היא תעבור עכשיו, ותיכשל שוב (חברתית, לימודית - היא היתה תלמידה מצטיינת), זה ישבור אותה נפשית, שאנחנו עושים טעות...
שבוע אח"כ קניתי חולצות בי"ס לחטיבה אחרת, מחוץ לעיר...
אפילו עכשיו אני כותבת ובוכה... כמה אפשר להיות חסרי אונים מול ילדה אחת שסימנה אותה...
כל זה קרה לפני עידן הסמארטפונים אצל הילדים. עכשיו תדמיינו את המצב עם תוספת קבוצות וואטס אפ... :-(
כאמור, עברו כמה שנים... הילדה מצאה כיתה מקסימה, חברות נהדרות... אל תפחדו מלהעביר בי"ס, במיוחד אחרי היסודי, כשבית הספר כבר לא חייב להיות תלוי כתובת.
את הבת שלי, המעבר הזה הציל.

יש לה טעם מתכתי מורגש וגם ריח, אין לי מושג למה אומרים שהיא חסרת טעם...הטעם שלה מזעזע לפעמים- וכשמפסיקים אותה אז בהחלט חווים עצירות, אז זה לא בטוח שלא מתמכרים (אחד שניסה נומרלקס).

כי הם לא עשו קקי יומיים ושירותי בית הספר מלוכלכים מידי

לפעמים באמת כאב לו ואנחנו מזלזלים.
לפעמים בעיות רגשיות מקבלות ביטוי בכאבים פיזיים.
ילדל שחושב שלא שמועים למה שיש לו להגיד יכאבו לו האוזניים.
ילד שרוצא להגיד משהוא ולא אומר מתוך בושה או פחד יכאב לו הבטן.
ועוד כאלה
לא לתעלם ילד שכאב לו לפעמים זה ביטוי לבעיה רגשית.

בהתחלה חשבנו שזו המצאה, אך בדקנו והסתבר שהוא אלרגי לגלוטן....
לא להיות אדישים לילדים.