2. הבעיה האמיתית של ממשלות ישראל היא בעיה אידיאולוגית.
נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה מציע שאת הבריאות, החינוך והשיכון, למשל, ינהלו שרים ממלכתיים. נשמע בהחלט טוב. הרי ברור ששר "ממלכתי" עדיף על שר "פוליטי" או שר "מקצועי" חסר כל כח פוליטי.
מדוע נדרש להחליף את הניהול ? כי התוצאות הקיימות - למשל בשיכון, לא כל כך מוצלחות. השינוי נדרש כדי לשפר אותן.
השאלה שלא נשאלת: האם התוצאות הלא מוצלחות נובעות מסוג השרים - "פוליטי", "מקצועי", או שאולי הבעיה נמצאת בכלל במקום אחר ?
נקודת המוצא של מר פלסנר היא זו: תחומים אלה צריכים להתבצע ע"י הממשלה, כפי שהיה מאז ומעולם במדינת ישראל.
מדוע בידי הממשלה ? זוהי כבר האידאולוגיה הנחבאת מאחורי הדברים: שיכון חייבת לעשות הממשלה. חינוך הוא תפקידה של הממשלה. כך גם בתי החולים, והדואר, והחשמל, וכו' וכו'.
אם ממשלה היא כה חכמה ויודעת כל, אם היא כה מיטיבה עם "האינטרס הציבורי", מדוע לא להחיל תפיסת עולם זו גם על ענף ההיי-טק במדינת ישראל, ולהעמיד בראשו "שר הממלכתי" ?
טוב. נראה כי ענף ההיי-טק מסתדר מצויין דווקא כשאין מעליו שר - "ממלכתי" או אחר, וכשהוא דווקא לא כפוף לממשלה. נראה כי דווקא החופש לפעול - להגות, להמציא, ליזום, לנהל, לגייס הון ועובדים, לפתח, למכור, וכו' - דווקא הוא העומד בבסיס ההצלחה של ההיי-טק הישראלי.
נניח שהמצב היה שונה. כמו בחינוך ובשיכון. מישהו היה קונה סמרטפון שיוצר ע"י המונופול של דואר ישראל ?
האם לא הגיע הזמן להקיש מענף ההיי-טק לענפי השיכון, והחינוך, והבריאות ? כלום לא הגיע הזמן להחליף את האידאולוגיה ?
|