כאילו מישהו הפעיל כוח - במיוחד אלו עד שנוצרו גומות!

החיוך נועד להסתיר זאת

הם מחייכים חיוך מאולץ והעיניים כבויות (למעט מי שלובש משקפי שמש)

חיוך מאולץ, והם לא מתאבדים

הבעיה שהדכאון לא עוזב .הוא תמיד חוזר בדלת האחורית. וכן אני רואה את העיניים הכבויות.

זו מחלה איומה נוראית זה נפש חולה בגוף בריא! אם רק הייה אומץ לדבר מבלי שישפטו החה הרבה יותר קל!

אם יש דרך בה אוכל לשוחח איתך - אשמח.
בעוד כחצי שנה הכל יתבהר והכל ייראה אחרת. בבקשה תן או תני לי לעזור.
מה שצריך - אני כאן.

מה שקורה זה שהם לא מודעים למעשה הכל השפעת הכדורים כשהם מתפכחים אז אומרים אני עשיתי ככה או אמרתי כך וכך זה ממש נורא מכירה מקרוב אנשים מקסימים וחכמים פשוט העמיסו יותר מידי וזה מה שקורה מציעה לשמור עליהם בארבע עיניים הם מתאבדים לא מרצון










.

הדיכאון תמיד נמצא בפנים. כל דבר קטן מרעיד את הנפש ומביא כמעט לעשות את הצעד האחרון. אני יכול להעיד על עצמי שאני מחפש סיבות למה לא להתאבד ותמיד מוצא את הסיבות למה כן. יש מאבק פנימי כל שעה. הכדורים הם מה שמחזיקים בחיים. זה עצוב שככה זה יהיה כל החיים. לדבר עם אנשים זה קשה כי הרבה אנשים מסתכלים על מי שמנסה או מדבר על להתאבד - כאחד שמנסה למשוך תשומת לב.
זה מה יש.

לפלוטין. תרופה ממשפחת הפרוזאק. מחכה שהיא תשפיע. היא אפילו לא הסתכלה לי בעיניים או שאלה לשלומי. רק אמרתי לה שיש לי עצבות ודכאון נוראי והתקפי בכי ואני גם סובלת ממחשבות אובססיביות. יש ימים קשים ויש ימים מוארים יותר אך אני מקווה לצאת מזה.

ומתרגש. יש עוד אנשים טובים כאן. יש עוד תקווה לעם הזה.
טוב לדעת ! כל הכבוד לאלו שמנסים לעזור גם לאנשים שהם לא מכירים.

שלחו יד בנפשם אם כבר לדייק.

פשוט מצמרר

ותפסיקו להגיד קלישאות כמו "פתרון קבוע לבעיה חולפת". יש אנשים שמתמודדים עם זה כל החיים, שלא מסוגלים "לצאת החוצה, לפגוש חברים, לעשות ספורט", כמו שהרבה מציעים.