יחד ולא באופן הדרגתי?

שקט דרך קואורדינציה

יש בהחלט דברים שאפשר להעביר לאחריות הילדים:
1. קודם כל- הכנת שעורי בית. זה התחום שלהם. אם לא יכינו, יינזפו בבית הספר. אם הם לא רוצים ללמוד- הם לא ילמדו. זה דבר שעדיף לא לכפות ולא להכריח.
2. לאחר התרעה- ללכת לישון בזמן.
אני נתתי לילדי חופש בכל הקשור לשעורי בית, ולא התאכזבתי.
כמו כן, הרשיתי להם ללכת לישון כרצונם, בתנאי שיהיה להם כוח לקום בבוקר. האחריות שלהם. גם זה עבד.
אבל להניח שהם מספיק בוגרים כדי להציץ בשעון כל הזמן- זו טעות! בוודאי שלא בשיטת "זבנג וגמרנו" מהיום למחר. יש דברים שצריך לעשות בהדרגה ובשיטתיות.

היא בת 14, כמעט 15, ויודעת טוב לפחות כמוני איך לתפעל את השעון בטלפון.
ובכל זאת אני מפהקת וגוררת את עצמי לחדר שלה כל בוקר כדי להעיר אותה בחיבוק ונשיקה וכמה מילות ליבוב. אני גם מדברת איתה עד שאני משתכנעת שהיא באמת ערה.
למה לא? למה שלא נתעורר ככה בבוקר?

האחריות היא שלה. היא צריכה להספיק לאוטובוס, ואם לא היא תצטרך ללכת ברגל ולחטוף הערה מהמורה. אבל כל זה קורה קצת יותר מאוחר. ברגע הראשון של ההתעוררות מגיע לה משהו יותר רך מצלצול של סמרטפון או מצעקות של הורה עצבני.

אגב, אני גם מסרקת אותה. היא יודעת היטב איך להתרק, אבל כל עוד היא רוצה שאני אסרק אותה אני עושה את זה בשמחה - זה הזדמנות פז לדבר סתם ככה.

למי מתקשרים ? להורים .

שהזאטוט האומלל לא יודע לקרוא שעון.
הילד נראה לי יצא מבולבל לגמרי מכל הסיפור הזה.

כן, קשה להיות הורה. בלי ציניות. הסרת האחריות מעצמנו על הצבת הגבולות לילדים שלנו אולי תוריד מעצמנו מעט מהעומס, אבל תיצור ילדים אומללים, חסרי ביטחון עצמי ובעיקר כועסים וכואבים.

ילדים צריכים ללמוד לקבל אחריות על עצמם. ברור שזה משהו הדרגתי.
אבל זה לא יכול להיות מנותק מדברים אחרים - כמו הצורך של הורה להגיע בזמן לעבודה (ואז אין באמת אפשרות "לישון עד מאוחר" ועוד שטויות כאלה.
ילד שלא יודע לקרוא שעון לא צריך אחריות על ניהול לוח הזמנים שלו. אפשר ללמד אותו אחריות בדרך אחרת - להזכיר לו שבעוד 10 דקות יוצאים לחוג, אבל אם הוא לא משתף פעולה וקם אז לא לריב אלא לוותר. להזכיר שעכשיו הזמן להכין שיעורי בית אבל לא לשבת על הראש וכדומה.
אפשר גם ללמד אחריות בדרכים שלא קשורות בלוח הזמנים - לתת תפקידים קבועים בבית לפי הגיל - דברים כמו פינוי שולחן האוכל, תליית כביסה, סידור מיטה ועוד כל מיני דברים.
לתת לילד בן שבע לחגוג עד 23 בלילה כשמחר צריך לקום לבית הספר זה סתם קשקוש.

אם אני עושה כזה ניסוי בבית,כולנו נישן עד סוף החודש הבא ברצף ,לא רואה מישהו מהילדים מחליט לקום בעצמו,המקסימום שהם יעשו זאת איזה הצצה חטופה בטלפון לוודא שכל החברים מהוואטצאפ ומהאינסטגרם לא התפגרו..
החוגים מעניינים אותם כמו שאותי מעניין מצב הגזר באיסלנד

קניתי לכל ילד:
1. שעון מעורר
2. אופניים (וקסדה כמובן)
3. לוח שעם לתליית מערכת שעות וחוגים

אין יותר להעיר בלחץ, אין לצרוח בבוקר שמאחרים, ואין יותר שיחות מהעבודה להזכיר שיש חוגים. העברתי את האחריות להגיע בזמן אל הילדים והודעתי שמי שמפספס חוג כי "שכח", יבוטל החוג לאלתר.

יש פספוסים מדי פעם, אבל בגדול, זה עובד.

לכתה א' , בנוסף לכל הציוד וכלי הכתיבה, קיבלו בניי שעון מעורר...
השניים גדלו לתפארת !! משקימי קום, אחראים, מנומסים, משכילים. מעולם לא היתה בעיית השכמת בוקר. מאז ועד היום. חברותי קינאו בי, כי לעומתי הן טרחו כל כך בבקרים..
הכל התחיל בכך, ש'הפלתי' את האחריות עליהם. בכל תחום.

הפתרון הוא פשוט: צריך לתת לילדים אחריות מלאה על המחוייבויות שלהם אבל במסגרת הגבולות שאנחנו, ההורים, נותנים להם.

שינוי כזה משמעותי, שנועד לעזור לילדים לפתח אחריות, כדאי שייעשה בשלבים.
כדאי לבחור בשלב ראשון שינוי קטן, שיצריך את הילדים להתרגל אליו, אבל לא ישנה לגמרי את סדרי החיים.
אחרי שהשינוי הזה יכנס להרגל, אפשר לעשות עוד שינוי קטן.
אחרי כמה זמן, הילדים יתרגלו לקחת אחריות.
בנוסף, שיטת השלבים תאפשר לאם שרוצה לעשות שינוי, לזהות את אותם המקומות בהם אחד הילדים או יותר, פשוט לא מצליח לעשות את השינוי. במקרה כזה, אפשר לבטל את השינוי של השלב, כי אחרת זה יהפוך למלחמה בין האם לילד.

לדעתי צריכים שילוב של הדברים, ובהתאם לגיל.
ים הקטן לדעתי כן צריך יותר תזכורת כי בסך הכל הוא צעיר ולא אמור להיות לו הרבה אחראיות אך ניתן להסתפק התזכורת אחד אולי ולא כל שניה/דקה להזכיר לו. ים המבוגר ניתן קצת יותר אחרויואות-אם הוא ישן בחדר משלו תתן לו ללכת לישון מתי שבא לו-הוא יצטרך לשאת באחריות בבי"ס למחרת (רק אם לאחר כמה ימים והוא פוגע באחרים בגלל החוסר השינה חשוב להתערב.)
וגם אני בת 23 אך לפעמים אני מבקשת מאבא לוודא שאני ערה (אני שמה שעון מעורר אך ליתר בטחון יש גם אותו.) אך כמובן אם אני חא אתעורר הוא לא יגרום ממני להתעורר-ינסה םעם פעמיים וזהו -וככה בתיכון עי האחראית הוא שלי בלבד....

אם באמת עניין אותך ללמד אותם אחריות והרגלי עמידה בזמנים, לא מודיעים ביום בהיר אחד והולכים לישון, אלא מכינים את הקרקע - מלמדים את הצעיר לקרוא שעון טוב יותר, מארגנים יותר משעון מעורר אחד, כך שהחיילת יכולה לבחור מתי היא תקום, המתבגר קם בזמן, והצעיר לא משחק להם בדברים. כמו כן לעשות איתם שיחה על ציפיות ובגרות, וכמו כן ללמד אותם איך להכין לעצמם רשימת מטלות אישית מותאמת לגילם. לצעיר אפשר אפילו מצויירת. חוץ מזה שהרגלים כאלו לא מלמדים כשיש ילדה חיילת ומתבגר בן 14. היית צריכה להתחיל כשהיו בגן חובה, לקראת כיתה א'. זה הגיל שבו מעוצבים הרגלי התארגנות נכונים והילדים גם בשלים מספיק לקחת אחריות.

איזה תועלת יש לזה

עוד הקניית מיומנות...