נכדותיי

נכון. עם כל הכייף בתואר 'סבתא' ויש מחויבות בללכד את המשפחה וארוחות משותפות עם הנכדים, למרות גילם ועיסוקם שאוהבים את ההתכנסות המשפחתית וזה תורם לכולם למרות כל הטכנולוגיה הסלולרית והמחשב שכולם עוסקים גם הסבא והסבתא בתוך כל זה כולל המסרים והצ'אטים באינטרנט. אי אפשר להישאר מאחור כי הכול מרושת כולל השירותים שניתנים ע"י גופים ציבורים ומשרדי הממשלה והעיריות.

לדור ה-S אין זמן לטפל בנכדים , יש להם חיים משלהם , דור ה-Y צריך ללמוד להסתדר

ואני פנסיונרית , שעובדת, לומדת באוניברסיטה, התעמלות , קרמיקה, והנכדים הנכדים, כל אלה ממלאים את השבוע שלי וזה נפלא. התענוג של המפגש הכמעט יום יומי עם הנכדים , (מוציאים מהגן ובית ספר למעט ימים שאנחנו לא יכולים) ומרגישה כי הנכדים המתוקים מכניסים חיוניות רבה לחיינו, ואנחנו תורמים להם באהבה, בהתפתחות השפה שהצעירים של היום פחות מקפידים עליה, ובכלל זה אושר שאין שני לו. כשעושים הרבה תמיד יש זמן לכל.

גם אני סבתא גאה לארבעה, שיהיו בריאים. נהנית לאסוף מבית הספר והגן אך גם נהנית מחיים מלאי עניין ולא תמיד פנוייה. בהחלט מסכימה איתך.

הרושם הראשוני הוא:
מדובר במפונקת, אגואיסטית, מרוכזת בעצמה.
ההורים שלה כנראה גידלו אותה כך. מגיל מסוים לבני אדם קשה להשתנות.
הגיל הזה הוא בערך גיל 18.
לכן, התוצאה בגוף הכתבה - אני, אני ועוד פעם אני.

מה קרה לדור הבנים והבנות שלנו? חושבים שכל יעודינו בחיים עכשיו שיצאנו לפנסיה, זה לעזור להם...

העולם שלי מלא וגדוש, ואפילו עשיתי עוד תואר שני בגיל 60...מציירת, מנגנת, כותבת. נראה לי שהעולם שלך לא עשיר כמו שלי.יחד עם זאת, אני המון עם הנכדים. לא רק לנישוקים וחיבוקים. הם באים אלי, כמו אל מתנ"ס - כל החומרים לעבודות יצירה מוכנים תמיד, וכיף לנו ביחד. יש התנשאות במונולוג שלך, וכדאי שתרגיעי, כמו שהדור העכשווי אומר.

עיסוקים תחביבים כן אפילו חובה אבל לא להשתטות .

לא מוכנים להודות שיש סדר אחד בלבד בעולם . והוא ירידה לעולם לשם נסיון וחזרה למעלה

זפתא

שכל אחת ואחד יעשה מה שמתאים לו. אל תעלו עלינו את. דעתכם עזבו אותנו בשקט

עוד לא סימנתי וי על סבתא!

מי אמר אנשי קבע, משהבט, שלטון מקומי, מגזר ציבורי וחברות ממשלתיות