הוא מעולם לא חשב כמה יצטרך לשדוד אחרי שהיא תסכים.

אין לו כסף לפאלפל....רוצה להציע נישואין חה חה חה חה

אם הכי חשוב בחיים זה אני, אם המדד היחיד להצלחה הוא החווייה האישית שלי, והתחושה הטובה שלי. אם אנחנו אמורים (לפי כל הפירסומות ולפי כל החומר שמוגש לילדים בבית הספר ובטלביזיה וברדיו) לרדוף אחר התרגשויות חדשות, וטלטלות עוצמתיות יותר ויותר, אם אנחנו ״חייבים לעצמנו״ יותר ויותר כל הזמן - כי חיים רק פעם אחת את החיים שלנו ---

כי אז - ההתנהגות של הדפוק הזה היא מתבקשת. הוא רוצה להיות כמו כולם. להדהים ולרגש את זוגתו לעתיד ב״ברצלונה - המותג״. ולתת לה טבעת יקרה, וכו׳ אז מה אם מישהו אחר נבהל וסובל, ומקפח את פרנסתו, ואולי את בריאותו וחייו? החוק הוא רק חוק, ואם אפשר לעבור עליו ולא להתפס, ולא להיפגע - אז הכל מותר, והכל כשר - כי המטרה היא הרי עליונה במוסריותה - לספק את האני.

אני שונא מעמקי ליבי את התזה הזאת, של האינדיבידואום במרכז. כל אדם נורמטיבי יודע שהילדים שלו חשובים ממנו, וכי היה סובל בלי גבול לטובתם, ואף נותן חייו לטובתם. כל אדם נורמטיבי יודע - שהארץ, העם, המדינה והשבט - קודמים לפרט, ושרידתם לאורך זמן חשובה יותר מהנאותיו או מימוש תאוותיו של הפרט - מפני שההקרבה הזאת מאפשרת בטווח הארוך --- לכולם כולם - להנות יותר בחייהם. דווקא הקרבתם של בודדים מאפשרת לרבים לחיות חיים נוחים וטובים.

בנוסף ל 40 מלקות, ויומיים על עמוד הקלון - שהייתי משית על המנוול הצעיר, ןאחריהן, עבודת פרך לטובת אותם מקומות ששדד --- הייתי תובע לדין את מי שניפח לו את המוח עם פיתויים שאינו יכול לעמוד בהם.