מצד אחד אתה מדגיש את נכונות המסר, אבל מצד שני טוען שהבעת המסר היא בעיניך "שיעור חברה" כלומר יש לך ספק בלגיטימיות של שילוב המסר בטקסט.
אומר לך משהו: זה נכון שכתיבה אידאולוגית לעיתים פוגמת במבנה העלילה, ושסיפור טוב הופך את המסר לסאבטקסט בתוך העלילה. אבל, וזה אבל מאד גדול- זו תהיה שגיאה לטעון שכתיבה ספרותית אמורה להיות בידור בלבד או משהו שאין מאחוריו איזשהי אמירה. אם לספור לא היתה משמעות, כל תחום הספרות לא היה קיים, כולל מימי המיתולוגיות של העולם העתיק. כל סיפור הוא התמודדות עם שאלה כזו או אחרת בחיי האנושות. הספר הנוכחי שכתבת עליו מוכיח את זה היטב, גם אם איכות מבנה העלילה נתונה לאי-הסכמה כזו או אחרת.
|