לפעמים הביקורת של הורים עניינית, בהרבה פעמים היחס לגננת בלתי נסבל. הגננת מכירה טוב את ילד, ולהורים לא נעים לשמוע שמשהו לא בסדר. אז מה תעשה הגננת, תמעל בתפקידה ולא תיידע הורים? גננות רבות היום מעדיפות לא לדווח, ובכלל לא להיכנס לעימות עם ההורים, וזה לא לטובת הילד

גם בגן ההורים נותנים ביקורות
גם כאשר מישהו נותן לו שירות- בקופת חולים, בבנק, בדואר, בכל משרד ממשלתי

זו הבעיה והתרבות בארץ. אין כבוד לנותן השירות.
לצערי אני כותבת את הדברים עם נסיון מר ורב.

אין דרך ארץ.
(הדבר נכון לחלק מהאוכלוסייה כמובן, אני לא מכלילה)

רמת הספרים(הישנים מתורגמים מגרמנית למשל ה זל וגרטל-סיגנון נאצי ממש)ורמת ההיגיינה של המזון כמו גם האגרסיביות בטיפול בבנים שרבים שם על צעצוע גורמת לאבות להתלונן ולהעפתן מהתחום(כי יש הרבה ראויות שממתינות בתור).

אני מעריכה כל גננת שנותנת את הלב שלה לילדים. מקצוע הגננות ראוי ליחס מכבד לא פחות מכל עבודה שמכבדת את בעליה. הגננות מבלות שעות ימים ושנים עם הילדים והניסיון שלהן בעל ערך רב.

גננת וסייעת לא תמיד יכולות לתת תשומת לב לכל ילד כשיש 30 ילדים
ואז הילד שמקבל הכי תשומת לב הוא דווקא הילד שמפריע ועושה בלגאן
כי אותו צריך להוציא ולטפל, כדי להצליח להעביר פעילות לכל השאר
ואז הילדים היותר שקטים שגם צריכים תשומת לב, לא מקבלים זאת
אז כן, לפעמים אין ברירה והילד המפריע זוכה לצעקות
כי פשוט אין דרך אחרת במצב החינוך הציבורי היום

למי שיש כסף
שולח לפרטי עם מסגרות מצומצמות של ילדים
או גנים כמו מונטסורי, אנתרוסופורי וכו' גם לגילאי חמש ושש

אני מציעה לראש החוג הנכבדת לקחת פחות עמדה של הטפה ויהירות, ויותר צניעות ושיתוף פעולה עם ההורים. הרי המומחים הכי גדולים הם דווקא הכי צנועים, כי הם ראו מספיק כדי לדעת שהעולם מסובך יותר ממה שנראה בספרי הלימוד. אצלנו איתרע מזלנו ליפול גם על גננת חדשה וגם קלינאית תקשורת חדשה (בהפניית הגננת). שתיהן בדקו צ'ק ליסט מהספרים והעלו חשד לאוטיזם. הן ביטלו את הטענות שלי האמא, שחזרתי ואמרתי שמשהו מוזר כי בבית הילדה מתנהגת אחרת לגמרי מהגן. הן ביטלו את דבריי ביהירות ועם אותה מנטרה ריקנית כביכול הורים מפחדים לשמוע ביקורת. בסוף הלכנו למומחית יותר וותיקה ופחות בטוחה בעצמה, היא ביקשה שנסריט בבית, דיברה עם הפצפונת שעות במצטבר, וגילתה שזה בכלל קושי רגשי לצאת לגן.

אסור להורים להתערב...הגננת צריכה לעשות את העבודה שלה בלי אמצעי לחץ ואלו ההורים צריכים לעשות את העבודה שלהם ולחנך את ילדיהם...ולא לצפות שגננת עם 35 ילדים תעשה את העבודה במקומם

"הילדים רוצים להיות מפורסמים" - החלק הזה הכניס בי הרגשת גועל.. אין יותר תמימות והכל הופך שטחי יותר ויותר :(

מהעבודה, או / ש... איך תסבירו את כמות הערסים